הציפורים קושרות ברגליהן זמן אחר ועוטפות את הרקיע בגעגועים אל הצפוֹן, אל הצפוּן באופק, הן בורחות רחוק, רחוק מכל מה שהיה. בואדי עוד עומדת שמש לכלות את השדות, הן עפות מהר לפני החושך הן בוערות הן בוערות בלילה מישהו מלקט את הביצים בסבך יש אמונה אילמת, הן נאחזות בענפים הנמסים וישנות וישנות