סבתא/ רותם רובינזון

רוּחַ מִדְבָּרִית מַגִּיעָה לְכִּוּוּנֵנוּ
צִטַּטְת מֵהָרַדְיוֹ
וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר לַךְ
חֲמִימָה יַדִּי הַקְטַנָּה בְּיַדֵּךְ.

רוּחַ שְׁרָבִית, יֵשׁ לִסְגֹּר חַלּוֹנוֹת
צִחְצַחְת בְּעִבְרִית אֻלְפָּנִית.

סָבְתָא, רָצִיתִי לוֹמַר לַךְ
סָבְתָא, לִכְלוּךְ אֶחָד אוֹ יוֹתֵר
הֲרֵי לָנֶצַח לֹא יִשָּׁאֵר
הִשָּׁאֲרִי עִמִּי מְעַט יוֹתֵר
הִשָּׁאֲרִי עִמִּי מְעַט יוֹתֵר
הֲרֵי הָרוּחַ מִמֵּילָא תִּתְגַּבֵּר,
תִּסְחַף אוֹתָךְ מִמֶּנִּי

עִזְבִי אֶת הַמַּטְלִית,
הִשָּׁאֲרִי עִמִּי מְעַט יוֹתֵר
מְעַט יוֹתֵר

עַד שֶׁאֶתְבַּגֵּר.