קרעים מתעופפים ברוח הסתווית,

עננים מתאספים לבוא הגשמים,

האדמה לחה, רטובה,

נטחנת עד דק,

ברגלי העוברים ושבים,

נסדקת,

בציפייה ארוכת שנים.

היא כבר לא נסדקת,

היא שבורה,

יבשה.

היא כבר אינה מצפה,

לטיפה,

ללטיפה.

היא עורגת רק לחשכה.