כי היצר הרע אוהב לבוא לחבל דווקא במקום של קדושה.
כשהוא רואה סיכוי לקדושה, או לפחות רצון כן.
ואז, או שהוא מחבל (קושר אותנו בחבלים זה לזה)
או שאומר "חבל" והולך.
ומשנקשרנו, עלינו להשתחרר בעצמנו מעצמנו, ולקשור עצמנו יחד, הפעם בעבותות של אהבה
שקלענו בזעת אפנו, שהייתה מנת חלקנו, הלחם של חיינו.

וכך, מתוך הקלקול, יבוא התיקון, לאחר הניתוק
ואנו נבוא ארצה (אל נחלת אבותינו הקדושה) לבנות ולהיבנות בה.
ונבנינו, כי הייתה הבינה בעזרנו
והבנו - לא טוב היות האדם לבדו

ולאחר שעשינו עזר לנגדנו, ושבענו מזה, ואף הותרנו
הותרנו מכבלינו, כבלי העצמיות הכלואה והכולאת 
והעלינו על נס את הנסיון הזה
וראינו כי טוב.