,לא כתבתי דבר טוב הרבה זמן
.הרבה זמן
חברי החדש יושב ומסתכל עלי עת שאני
,מתמודדת עם הדף הריק
,מספר לי בלחש על תעתועי השקיעה
על גודל השמש
.עת שמתמוססת במים
הוא מספר לי איך
,כשהוא עומד באינסוף
,אוכל לראותו רק בין הלהבות
.בין קרני האור השבורות האלו
,על גיבורים אבודים מספר לי
על צלעות שבורות
וטעם הצלם שנעלם מחייו
-כפי שהיא נעלמה לי מחיי שלי
.פתאום