"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן; וַיַּאַסְפוּ, אֶת-כָּל-זִקְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ... וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

 זהוא! הגיע הזמן!
לאחר 210 שנים של עבדות, כלו כל הקיצים, הגיע זמן הגאולה!
אותו זמן עליו דיברו אבותינו, שה' הולך להוציאינו ממצרים ולהביאנו לארץ הקודש.
משה, שרק אתמול אף אחד לא הכיר אותו, הגיע אילינו משום מקום והוכיח לנו באותות אלוקיים, שהוא בא בשם אלוקי אבותינו להוציאנו מבית עבדים לעבר ארצינו המובטחת.
עכשיו הגיע הזמן לעמוד מול פרעה ולומר לו בשם ה' אלוקי ישראל, בעמידה זקופה וגאה: "מספיק עם העוול! שלח את בני ישראל על מנת שנעבוד את ה'!"
הינה יוצאים לעבר ארמון פרעה משה ואהרון ו70 הזקנים להודיע את דבר ה' לפני המלכות השולטת בעולם.
זמן לא רב עבר מהיציאה, ולפתע שניים מהזקנים הגניבו עצמם מן החבורה.
ששאלו אותם בנסתר: "לאן אתם הולכים! הרי יש ציווי מאלוקים!"
ענו בלחש ובסוד:"צריך להבין את המציאות שיש. למה כרגע לטלטל את כל העולם. אנו מאמינים במשה, אל תחשבו, אבל פשוט הוא לא רלוונטי למצב הקיים. צריך קצת לחכות."
לא עבר הרבה זמן מאז ולפתע עוד שניים נטשו את החבורה וזאת על פי הטענה: "כבר 210 שנים חיכינו. אנו לא חושבים שזה הרגע. אנו חושבים שצריך עיתויי אחר. שלא תבינו לא נכון, אנו רוצים גאולה, זה פשוט לא מסתדר כל כך טוב."
ואחריהם נתגנבו עוד שניים בטענה: "מה עכשיו גאולה? מי זה בכלל אותו משה? יש לנו חשש שהוא מכשף. למה לנו הספק."
והשניים הבאים שהשתמטו אמרו: "הגאולה צריכה לבוא מאליה, יש רק להאמין בה. למה לנו לעקוב אחרי ההוזה הזה שהגיע משום מקום?! הוא בטח מכת עובדי הכוכב 'שבתאי'."
השניים אחריהם אמרו, לפני שנעלמו: "ארץ כנען היא בכלל ארץ 7 עממים. מה אנחנו גזלנים? אל לנו לכבוש שטחים זרים!"
והשניים הבאים לחשו: "למה לנו להתגרות באלוקים?! אנו כבר יודעים מה קרה עם 30 ריבוא משבט אפרים."
וככה השניים הבאים כבר לחשו בתקיפות: "אנחנו בעצם לא מסכימים עם דבר מדברי משה המדייני. אנחנו מתסייגים ממנו בתוקף! משה הוא כופר באלוקים! לנו לא יהיה חלק איתו כלל."
ככה, לאט-לאט, שניים-שניים, השתמטו בשקט הזקנים. כל אחד עם טענה אחרת בשם אלוקים.
עבר הזמן, והגיעו החבורה להיכל הכניסה לארמון פרעה.
אך כאשר אהרן החזיר פניו לאחור למבט חטוף, גילה שכל 70 הזקנים נעלמו כלא באו.
אמר משה לאהרן: "זה משום הפחד והיראה שנפל עליהם מפני פרעה. את אותו הפחד הם מתרצים.
על כך יפרע להם הקדוש ברוך הוא שנבוא לקבל את התורה. כמו שכאן הם נותרו מאחור, כך גם בקבלת התורה הם יוותרו מאחור."

"וְאַחַר, בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ, אֶל-פַּרְעֹה"
*
"וַיִּפְגְּעוּ אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, נִצָּבִים לִקְרָאתָם, בְּצֵאתָם, מֵאֵת פַּרְעֹה. "

יצאו משה ואהרן מלפני פרעה. איזו בושה! המצב החמיר. אין כבר תבן ללבנים. כנראה שגרוע יותר יכל להיות. "תראו מה עשיתם?!" זעקו מלפניהם, "לפני שהגעתם יכלנו עוד להריח את הגאולה הבאה ומתממשת. אבל עכשיו, בגללכם, לא רק אין גאולה, הפכתם את ריח הניחוח של הגאולה לריח של לרפש ונבלה! לא היינו צריכים להקשיב לעוכרי ישראל שכמותכים!" והאשמות הולכות וגוברות ואני מתעצב אל ליבי.

***
"לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד, בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם."

עבר הארבה. מצרים, האימפריה העולמית, חרבה. התרבות השולטת בעולם על סף קריסה. עוד מעט ויעלה החושך. במחנינו, מחנה ישראל, מתנהל ויכוח מר. כ-4 אנשים על אחד בכל פינה.
"ה' הולך סוף-סוף לגאול אותנו ממצרים, אתם לא רוצים להיגאל?" אני אומר לארבעה המקיפים אותי.
"השתגעת?!" עונה אחד מהם. "עד שסוף סוף התבססנו במצרים? מה עכשיו אתה והרעיונות שלך על 'גאולה'? טוב לנו פה עם עבדינו המצרים שהשגנו. למה לצאת?"
אני עונה בזעזוע: "למה לצאת?! למה להיגאל?! בשביל לקבל את התורה שהבטיח לנו משה, ולהגיע חזרה אל ארץ אבותינו!"
עונה האחד: "בשביל מה להגיע בכלל לארץ כנען עכשיו? ארצינו היא ארץ מצרים המפותחת והמבוססת. בשביל מה להזות על ארץ שמסופרת באגדות של אבותינו."
ואז עונה השני: "ואם כל כך חשובה התורה, מה הבעיה שמשה יביא אותה אילינו למצרים. נוכל לקיים אותה ואת כל הציוויים בה גם פה, בדיוק באותה מסירות."
המשיך אותו השלישי: "הרי בסופו של דבר ה' רוצה שנקיים את התורה. מה זה משנה אם זה יהיה פה או שם?"
חזר השני והמשיך דבריו: "הרי בחיים צריכים להיות ראליים ולא לחיות בדרך לא דרך."
השיב לי הרביעי: "אתה לא מבין שיציאה ממצרים היא יציאה מן המציאות?! תרבות מצרים היא התרבות השולטת בעולם. אנחנו צריכים לעשות לעשות את רצון ה' בדרכו של עולם. אנחנו לא צריכים להמציא את כל גלגל המרכבה מחדש. ה' רוצה שנהיה כבני אדם נורמאלים ולא בתור קבוצה נבדלת של הזויים."
"בגלל אנשים כמוך העם שלנו נמצא בפילוג! אתם אנשים הזויים שרוצים שכולנו נהיה כמותכים.אתם לא מבינים שאתם המיעוט ואנחנו הרוב?
תהיו בשקט ואל תהרסו את אחדות עם ישראל! רוב העם רוצה להיות במצרים ולקבל את התורה, אפילו שלא כל כך נח ונעים פה. ורק בגלל קיצונים כמוך שחושבים שצריכים לצאת ממצרים אנחנו נפלג את העם?"
אני כבר לא יכולתי לעמוד כנגד הארבעה. שתקתי. החלטתי שאין לי סיכוי לשכנע אנשים שכבר כל כך שקועים במצרים ובנו את כל עולמם פה.
עזבתי אותם להישאב לחושך של מצרים שממנו לא יצאו לעולם.
"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים."
*
"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." 
(ראה רש"י במקום)