ולפתע עלה המסך.
השחקנים הרבים התמקמו בשורה והחלו כמקהלה לגעור
ולגנות: "זה לא מוסרי! זה לא אנושי! זה לאיעלה על הדעת!"
כל הצעקות הרמות נפלו על הילד הקטן שבנה בשלווהמגדל
בקוביות במרכז הבמה.
"זה רכוש גזול! זה רכוש גנוב! הגנבת וגם ירשת?!" זועקים
כל השחקנים כאחד. אך מתעלמים בגסות מן הרוצח שהתגנב
מאחורי הבמה, שהחל לגנוב ולחמוס מכל הבא ליד.
והילד? סופג ובונה בשלו. הרי אלו הקוביות שסבא הביא לו.
"למה אתה לא מבין שאתה הורס הכול! אתה מחריב הכול!
כל העולמות יורדים לטמיון בגללך!"
הילד כבר לא יכול היה להכיל, והחל לבכות.
רץ בדמעות לרב, שעמד וצפה בצד הבמה. תפס בשתי ידיו
את רגליו של הרב וזעק: "אבא, תגיד להם..."
והרוצח? התקדם מאוד בינתיים.
את דמם של אנשי הקלעים נמאס לו לשפוך. וכבר החל
לדקור למוות את השחקנים הגוערים. הדם מופץ ומותזלכל
הכיוונים, אבל השחקנים לא משנים כיוון.
ממשיכים בשלהם לגעור ולגנות את הילד הקטן: "אינך מבין
שאתה טועה ואנו צודקים?! אפילו הרב אתנו מסכים!"
והילד הקטן אימץ את אחיזתו ברגלי הרב, במבט עם עיניים
בוכיות ומלאות תקווה ציפה לתשובה.
הרב ענה לילדו הקטן: "הם צודקים. זה נוגד את המוסר
האלוקי. יש לזה אסמכתות מן הספרים. מעשיך הם חילול
שם א–לוהים".
הילד הקטן ניתק את אחיזתו מרגלי הרב בפתאומיות, מוכה
בהלה.
השחקנים, מגואלי הדם של חבריהם, הרימו קולם: "אתה רואה
שצדקנו? אתה פועל נגד כולם! אתה מחריב את העולם!"
הילד, במפח נפש ובבכי מתגלגל, רץ לעבר עמודי הבמה
הרעועים ובעט בהם בעיטה בכל הכוח, על תסכוליו הרבים.
ולפתע נפלו הקלעים וקרסה התפאורה. לנגד הצופים כולם
התגלה המראה המזעזע והנורא.
הרוצח, מגואל מכף רגלו עד ראשו בדם.
זה הקטע שהתפרסם בעלון "עולם קטן" תחת השם שלי אביעדוד. אף על פי ששמחתי שהתפרסם, גיליתי שהם החסירו לי ממנו כמה פרטים. מה הם החסירו? אפשר לראות בקישור הבא: http://aviadud1.blogspot.com/
