עננים... עננים... עננים...
|צבא מרום|
"גבריאל גבריאל!"
גבריאל מעופף פנימה.
"הנני!"
"גבריאל תשמע, המצב לא פשוט. זה עולה בשערי הקדושה בעוד זיווגו יורדת. זה רוצה בת של רב וזאת רוצה מישהו עם חולצה של סיום מסלול. זה רוצה רק קומונריות וזאת רוצה דתל"ש חזב"ת שהוא גם ת"ח. לכולם נמאס ממורות, וכולן רוצות תורני אבל פתוח - והוא לא ברא כאלה."
"אני מבין. בני האנוש פשוט מונעים את עצמם מזיווגים."
"בדיוק, ובשל עובדה זו גבריאל - הוחלט שתפקיד הזיווגים עובר אליך".
גבריאל מתעלף.
מיכאל מתיז עליו קצת מים מנהר החידקל.
גבריאל מתעורר.
"מי אנוכי?! לא איש דברים אנכי! כי כבד פה וכבד לשון אנוכי! קטונתי! אנוכי עפר ואפר! אנוכי תולעת ולא איש! ונחנו מה..!"
"צא למשימה!".
"רגע מיכאל... אנא ממך. בקש מכבודו שימנה אותי לכל תפקיד מלבד התפקיד הזה!"
" 'נעשה אדם', זוכר? רצינו את החלק שלנו, קיבלנו."
"אבל...!"
"יהיה אשר יהיה."
|גבריאל יוצא למשימה מכורח הציווי האלוקי|
טוב, אז מי יש לנו עכשיו?
בת יעקב הארוש לבן ששון גבאי. לא לא לא היא שקטה מדי בשבילו... אולי אנסה את בת שמואל הורוביץ לבן יחיאל שויצקי. אה, לא, בעצם הוא לא אוהב אשכנזיות...
נאנח.
איזו מלאכה מסובכת. לחשוב שריבונו של עולם עסק בה מאז היום השישי לבריאה. לישב ולזווג זיווגים מהנץ החמה ועד נץ החמה, למעלה מ-5770 שנה.
אה, אסף ונעמה! אלך לראות איך מתקדם אצלם...
אסף... כן, כן, הנה כבר הגיע לפגישה שנייה עם נעמה בת עזריאל, זיווגו משורש נשמתו עוד מימי בראשית. היו ימים...
הנה הוא מתכונן לפגישה. איזה מקסים איך הוא עומד מול המראה, מסדר את החולצה הביינישית, הזקנקן הביינישי והמכנסיים הביינישיות שלו, בודאי בזוכרו כי תלמידי חכמים ניכרים בהלוכם בדבורם ובעטפתם בשוק. ממ... זה מעניין שהוא חושב שבגלל שהיא לומדת באוניברסיטא בר מינן היא תפרנס את הבית והוא יחמם את הכיסא בישיבה בעוד אני דווקא רואה משהו אחר בעתידו...
יופי, הנה הוא יוצא לכיוון הרכב. אני מתרגש בשבילו. פגישה שנייה זה מלחיץ. רק מה הוא חושב לעצמו שהוא נוסע באוטו המפואר הזה? הוא ילחיץ את נעמה! שיקח אוטובוס! אוי ויי זמיר, הם גם נפגשים בבית קפה?! למה הוא לא לקח אותה למוזיאון המדע? פספס את השיעור תורה ומדע שהיה בשבו"ש האחרון?
הו, סוף סוף הוא רואה אותה ואת שערה החלק מתבדר ברוח. רגע! מההה!? קאט! קאאאט! מה היא חושבת לעצמה? אין היא יודעת את עונשן של המכשילות בחורים? איפה הצמות? אני מקווה בשבילו שהוא יעמוד בניסיון. טוב, מזל לפחות שהוא זכר איך היא נראית, אבל אסף אוי אסף, אין שואלים בשלומה של אישה... מה קורה איתו היום? הוא הורס את הכל! אין אין... הבני"שים של היום זה לא הבני"שים של שם ועבר...
רגע! יש לי רעיון גאוני איך לעשות שזה יצליח! אני אשלח למסעדה את ההורים של אסף, הם בודאי ישבחו אותו בפני נעמה וכך הוא ישא חן בעיניה! אוי גבריאל אתה גאון!
|טופח לעצמו על הכנפיים|
כשאני אחזור לפני ריבונו של עולם, איך הוא בודאי ישבח אותי...
|מחייך לעצמו|
וכך ממשיך גבריאל לנסות לזווג זיווגים. את נעמה, אסף, תהילה, חננאל, קובי, קובה, ר', ק', ת', ב' וכו'. אך לדאבונו, כעבור מספר שבועות - עולה מספר הרווקים והרווקות בעם ישראל בכ-22,491 על כל דונם של אדמת ארץ ישראל הקדושה.
גבריאל מתייאש ופונה לריבונו של עולם בתחינה של ארבעים יום וארבעים לילה:
"אנא ממך זווג נא אנא ממך זווג נא! חננאל לא רוצה את נעמה כי היא הולכת עם שיער פזור, ואסף רוצה את נעמה דווקא כי יש לה שיער פזור. לר' נמאס מיונית כי היא חופרת לו על התואר ולא אכפת לו שהוא כבר בן עשרים ושש למרות השמונה שנים איחור רחמנא לצלן. מדורון ותהילה כבר מזמן התייאשתי, ואפילו את יונתן שפירא אני לא מצליח לזווג. כולם חוזרים מהפגישות רצוצים - זה ראשו פצוע, זה עינו שמוטה, זה רגלו שבורה. זה אומר אין אני רוצה בזו, וזו אומרת אין אני רוצה בזה. אני כבר לא יודע מה לעשות. ריבונו של עולם! רק כבוד מלכותו מסוגל לבצע את התפקיד הזה! אני מוכן לקרוע את ים סוף או אפילו את האוקיינוס האטלנטי, רק לא להיות אחראי על הזיווגים! אנא ממך, חזור לתפקידך הבראשיתי!"
וכך ממשיך גבריאל להתחנן, אך ריבונו של עולם מסרב להיענות לו. הוא כבר אינו מוכן יותר לשאת את בררנותם של בניו, ואת מעשי הבלם: בני"שים משקרים, יוצאים לפגישות במקביל ומגדלים רסטות במקום זקן; בנות הולכות עם נזמים, מעשנות סיגריות ומתגייסות לשב"כ במקום להתנדב במד"א ולעזור בשכונות מצוקה. וריבונו של עולם המשקיף ממעון קדשו רואה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום, ומתעצב אל ליבו, ועל כן מחליט להשאיר את התפקיד בידי גבריאל. וכך עולה מספר הרווקים והרווקות בישראל מדי יום, עד כי כעבור מספר שבועות מתמלאות כל חוצות ירושלים ברווקים נפולי פנים וברווקות שבורות לב, והם כולם מהלכים בדד בלילות ומבכים על מר גורלם.
המצב ממשיך להתדרדר ואחוזי הרווקות בארץ שוברים שיאים. בעיתונות כבר מדווחים כי כל פינה בתחנה מרכזית י-"ם גדושה בפלגי דגופא חסרי יש"ע וחסרי תקווה. הספסלים בגן סאקר ריקים מאדם, ובתי הקפה ברחבות הארץ פשטו את הרגל. צומת הספרים מלאה בספרי "שכינה ביניהם", כי כבר אזלו כל שבתות הכלה ואין קונה. הודעות הייאוש בפורום לא כלה קופצות עמודים בקצב מסחרר, והשימוש באייקונים עצובים ובוכים נעשה במינון יתר.
עד שקם בחור אחד ואסף שמו, ומחליט לעשות מעשה. הוא מקבץ את כל רווקי ישראל אל הכותל המערבי לתפילה שוברת מחיצות. על מנת לשמור על כללי הצניעות הוא מבקש עזרה מנעמה, וכך אסף מקבץ אנשים ונעמה מקבצת הנשים. ובאותו הלילה, מתמלאת רחבת הכותל כפלי כפליים מאשר בחגים ובימי ירושלים. בדרך פלאית המועט מחזיק את המרובה, ואז ברגע שיא אחד של דממה, נעמדת נעמה בעזרת הנשים ומזדעקת בקולי קולות:
"עדיין יש לנו בחירה חופשית!"
|קול דממה דקה|
"אנחנו מסוגלים לחולל שינוי בעצמנו ולעשות תשובה. אני אישית כבר החלטתי שאין לי יותר בעיה עם זקן וגרביים! מי לזיווג אלי?!"
וכך נערכים כל רווקי ורווקות עם ישראל לתפילה שלא נשמעה עוד מעולם!
"כבר לא אכפת לי אם הוא לא תימני!" זועקת ל'.
"אני מוכן להתפשר גם על גרעין תורני!" זועק מ'.
וככה ממשיכים כולם...
"אני מוכן לשלם גם בדייט חמישי!"
"מצידי שתקרא עלוני קולך בשבת!"
"אני מוכנה לצאת גם אם הוא יקנה לי רק ספרייט!"
"אם הוא טייס הוא יכול גם ללכת עם החולצה בתוך המכנסיים!"
"לא עקרוני לי אם זה זיווג ראשון או שני!"
"כבר לא אכפת לי אם היא פוזלת!"
"אני מוכנה לצאת גם אם הוא לא היה פעיל בגירוש!"
"לא נשכח ולא נסלח!"
וכך תפילתם נישאת אל השמיים ועיניהם דומעות עד שנושרים ריסיהם. בלב נשבר ונדכא, הם מצטערים בצער השכינה הכואבת את חסרונם. הם מבינים כי מקור כל ישועתם, הוא אך ורק במלכם, בוראם, אוהבם, אביהם שבשמיים ובארץ. ואז מכוח תפילת הציבור הקדוש העולה עד כיסא הכבוד, שומע ריבונו של עולם את תפילותיהם ונכמרים רחמיו עליהם. הוא אינו יכול יותר לשאת את זעקתם ואת נאקתם, ותעל שוועתם אליו. וכך מחליט ריבונו של עולם לחזור לתפקידו כמזווג הזיווגים האקסקלוסיבי האבסולוטי האולטימטיבי והטרנסצדצנדנדנדנטלי!
|חוזר לתפקיד|
ויהי בחצי הלילה
וחברי הביצה מכבים את "סרוגים", מניחים את הגלידה בצד והולכים למפגש הפורום הגדול והמוצלח ביותר שידעה לא כלה בכל הזמנים.
ויהי בחצי הלילה
ונערי הגבעות מתייצבים ליד הבארות ומחכים לבנות הרועים שיבואו להשקות את צאנם, גוללים את האבנים מעל פי הבארות, ומציעים גם את גמליהם להשקות.
ויהי בחצי הלילה
והגושניקים מניחים בצד את "איש האמונה הבודד", מטפסים אל עבר מגדל עוז ודופקים על דלתותיהן של בנות ברוריה.
ויהי בחצי הלילה
ובנות הרובע, תלפיות ואורות יוצאות לחולל בכרמים, כולן צנועות בכלי לבן שאולין, וכולן נושאות קריאות דקות אפופות קדושה של "שא עיניך וראה... לשם שמיים!"
ויהי בחצי הלילה
והמרכזניקים יוצאים לשוטט בטיילת של מד"א ולמצוא סוף סוף את שאהבה נפשם, עד כי מאותו הלילה "אורות התחייה" זה כבר לא רק שם של ספר עבורם, שנאמר "תָּאִיר כְּאור יום חֶשְׁכַּת לַיְלָה, וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.. "
|קריעת ים סוף|
וכך כל העיר צהלה ושמחה, עד כי שמחה כל ציון בבניה, יען כל רווקי ורווקות עם ישראל מצאו את זיווגם באותו הלילה המיוחל, שבו שמע ה' את תפילתם הזכה שיצאה מחדרי דליבם ומעמקא דנשמתם, תפילה ששברה המחיצות וביטלה את הגזירה.
|שוחק|
"נצחוני בני נצחוני בני".
תגובות