געגועים משטים ברוח.
פעמוני דמע, חוטים קורעים לי נשמה אחת שזכרתי כשנטעת בי
חלושות, אמונה שנתת בי כשדפקתי את החיים שלי על קיר. את הקור והפרא,
כשהצצתי לך בתוך הלכלוך של הסבל, וראיתי עין. ונאנקתי
לנשק,
את השאריות,
בשולי הפחים המיכלים, המכנים. בנשימות הגדולות. טיפת רוך
טיפת רוך, להישען אליה. להתגמד
באלהותה. כשאתקטן מההרגל
לרדוף צעד לרדוף צעד לרדוף שביל. מוביל אל בית. בתוך חדר. עומדים. כסאות, עשויים מעץ. ועץ כפי שאתה יודע, חומר הוא. האוכל, למשש בגילופי השמחה, להתאדק בדיוק של הישיבה פגיעה, באור
כשהוא עירום. שטוף את פניי, מיי הברז זורמים,
במגבת פסים תקרב עייף אליי
ללטף את הטיפות.