חשבתי לכתוב לך,
אולי כי רציתי להביע ככה, נקי ורצוף,
להיות מולך כזו, אני.
אולי רציתי לנקות מעלי את היום ולהתרווח מפנים ליבי
להפוך תחושות לדמעות
לכיווץ של עונג ושלווה.
אולי רציתי למלא את כולך בי
ולשתוק.
אתה.
אתה לא אבי ולא אחי ולא נבראת מקרבי,
אתה לא חייב בכלל, לא לי.
אתה.
ועברת בחיי, ממש במקרה
ובחרת להישאר ממש בכוונה.
לקבל אותי זועפת ונרעשת ובוטה.
לקבל אותי חורצת ועיקשת או טיפשה.
בחרת לקבל אותי אישה.
על הטוב, על הפחות, להיות בשם אהבתך.
וזה לא פשוט, זה לא ברור אצלי בכלל
להיות לי כמו שהאתה
כזה, עם כל הלב והרגש, כל הסבלנות והתמיכה
ואני בכלל אישה לא קלה ומאהבת וילדה..
כזו היסטרית ורגישה, שמתפרצת ורודה
שאוהבת וטובה..
וכשנרגע אצלי הרעש, אין כמוני מסופקת
ושלמה
ובעיקר מודה לגמרי על שיש אצלי אותך,
בעיקר אני מאושרת, עליך ואיתך.
תודה אהוב שלי, על שאתה,
אתה.
אישתך.
"טקסטורה - מילים של אהבה"
שכתוב וכתיבת מכתבי אהבה ומלל אישי
