בגינה שמתחת לבית
משחקים כמה ילדים
אני מביט בהם ושותק
אחר כך עוצר, לא זז
מרים את המבט ומביט על חלונות הבית
האור דולק בחדר הקטן
אני יכול לדמיין מה את עושה
איך את מכינה לעצמך ארוחה
מושכת את הכיסא ומתיישבת ליד השולחן
עוד כמה דקות אני אעלה
אניח את התיק בצד
אומר לך שלום
אשטוף פנים, אחפש במקרר מה לאכול
ולא אומר מילה
את השיחות שאנחנו מנהלים
אני מדמיין בראשי,
ולעולם לא מצליח לקיים אותן באמת
אני מביט לאחור,
אולי אמצא רמז בבתים אחרים
אולי זה רק אצלנו ככה
אני יכול להיזכר, איך פעם היית מחכה לי
ואחרי זה היינו יושבים מול הטלוויזיה
אוכלים ושוקעים, בלי תנועה
את היית מספרת לי על החברות שלך
ואני הייתי מספר לך בדיחות מהמשרד
עכשיו אני מתיישב על הספסל בגינה
מביט על ילדים שמשחקים ולא אומר מילה
בין הכלום להכל, נשארנו עם מעט מאוד
אי אפשר להבין, איך זה השתנה בלי שנרגיש
אני בוודאי אחפש מה לראות בטלוויזיה
את תלבשי את מדי הספורט שלך
תאמרי לי שאת יוצאת לרוץ, ותיעלמי בחדר מדרגות
לעיתים אני חושב שאנחנו מתעקשים על זה
כמו מפחדים לגלות שיש משהו אחר
הילדים מביטים בי ולא צוחקים
אני מביט בהם ורוצה להצטרף אליהם למשחק
בחדר הקטן נכבה האור
אם אחכה כמה דקות, אראה אותך יוצאת מהבניין
והולכת אל הפארק
אני קם, כמו מבקש להרגיש שזה אמיתי
עולה בכבדות בחדר מדרגות
האור נדלק ונכבה בפתאומיות
מאחורי הדלת, אני יכול לשמוע את הרדיו דולק
אולי הלילה נדבר
