ועוד לפני שהם הפסיקו לנגן
אנחנו לא יכולנו להמשיך לרקוד
עמדנו בצד
הבטנו באחרים
איך הכל נבנה אצלם נכון
שולפים מהכיסים, תוכניות ולוח זמנים
הכל ברור, הכל מסודר
ורק אצלנו, היום נראה כמו שדה נטוש
והמחר הוא התחלה מכלום
רציתי לחבק אותך באותו רגע
אבל משהו בי מנע את זה ממני
ושוב נשארנו עם אלף שאלות
תהיות על דברים שלא יכלו להתרחש
ובכל זאת, הם ממשיכים להטיל בנו ספק
ראינו אותם יוצאים
הלילה עוד צעיר, אבל הם כבר בבוקר של מחר
ואנחנו לא ידענו
לאן ללכת מכאן
המוזיקה המשיכה
רצינו לרקוד
אבל בסוף, שנינו הרי ניפול
פעם אמרת לי
שאנחנו מתאימים
כי שנינו יודעים לחיות עם מה שאין לנו
ואני חשבתי
שאת בעצם מסבירה לי
ששנינו יודעים לחיות עם המעט שיש
לא מצפים שהדרכים יתגלו
ראינו אותם, דוהרים עליהם בלי פחד
ומה היה קורה
אם היינו מתאהבים בהם?
איך היינו הופכים להיות חלק מהם
ואני רציתי לומר לך
שיום אחד נלמד להיות כמוהם
אבל לא היתה לי שום דרך
לומר לך את זה
בלי להישמע, בדיוק כמוני
ועכשיו
שהמוזיקה חזרה לנגן
הבנתי הכל, בלי שהיתה לי תוכנית גדולה
בלי שהייתי צריך לוח זמנים למחשבה
פתאום מצאתי את עצמי, אוחז בידיים שלך
רקדנו בלי תנועה, רקדנו בלי להקשיב לצלילים
זה היה רק אנחנו
בזמן שאחרים כבר חיו את היום של מחר
רק אנחנו רקדנו שם בחשיכה
שהלהקה ניגנה צלילים אחרונים, ננעלו הדרכים
רק אנחנו המשכנו לרקוד
