"זה תמיד מתחיל ככה, אתה בטח יודע" הוא בעט ברגל הספה ולקח שאיפה עמוקה מהסיגריה.
"תמיד מתחיל בהתאהבות גדולה ונגמר במפח נפש, זה יכול לקחת שנים לפעמים אתה שוכח עד כמה הן בסופו של דבר לא שמות עליך"
יאיר לקח שאכטה אחרונה מבדל הסיגר שכבר כמעט וחרך את אצבעותיו, ולאחר מכן זרק את הבדל לתוך כוס הקולה הריקה
האמת שהיה נראה שהוא לוקח את הכל יחסית בקלות, כמובן אם נעמיד בפרופורציות את העובדה שרק לפני כמה שעות הוא גילה שאשתו לא היתה ממש נאמנה לו בשנה האחרונה.
הדלקתי לעצמי עוד סיגרייה, נשענתי לאחור ונתתי לו להמשיך לדבר.
"אני אומר לך איציק, לא משנה מה, הן תמיד יחזרו לראשון שהיה איתן, חמש שנים, חמש שנים אני איתה, לא חשבתי אפילו שזה יכול לקרות ופווף" יאיר דופק בכח על השולחן שמנסה איכשהוא בכוחותיו האחרונים להישאר ולעמוד על הרגליים "פווף אתה מגלה את זה במקרה, אתה אפילו לא חושד, אתה לא חושב שהיא יכולה לעשות לך את זה, כל הדיבורים על נאמנות ונצח ומשפחה, ובסוף מתברר שכבר שנה שהיא בקשר עם האקס שלה" הקול שלו נשבר בפעם הראשונה מאז נחת אצלי בסלון לפני שעתיים. חבילת הסיגריות כבר כמעט והתרוקנה, הוא שכב על הרצפה כשרגליו מונחות על הספה, הביט לתקרה והמשיך את המונולוג שהתחיל "אתה קולט איציק, אם חברה שלה לא הייתה פולטת את המשפט הזה, הייתי ממשיך, משפחה, ילדים, והיא..היא כל הזמן איתו, אני תוהה לפעמים על מי היא חשבה כששכבנו" עוד סיגריה הלכה "אגב תודה שעזרת  לי" קמתי להשתין מפיל בדרך כוס זכוכית מלוכלכת.
באפון מוזר פעם ראשונה שהשרותים הריחו יותר טוב מהסלון המעושן.
לא הבנתי את יאיר, אני כבר הייתי מתפרץ, שובר משהו, צועק אם הייתי במצב שלו.
לאחר שסיים את המונולוג הארוך ,ולאחר שהצלחתי להיכנס לתיבת המייל של אשתו, (סיסמא מספר הפלאפון, נו באמת).
הוא קרא באופן עינייני  וקר את כל תכתובת המיילים שהיתה בשנה האחרונה בין אשתו ובין קובי (האקס) תוך שהוא מעיר הערות ענייניות וקצרות "אה, ב24 במאי היא רושמת שיצא לנו אלפיים ש"ח על טיפול במוסך, מוזר, אני זוכר רק אלף מאתיים"
ועובר למייל הבא, קורא בעיניים את כל כינויי החיבה "יקירי, אהובי, חמוד" במיילים האינטיימיים יותר הוא ויתר, נאנח וחזר לספה מדליק בדרך עוד סיגריה
"נגמרו הסיגריות"
-"אני ארד לקנות שניה"
-"עזוב, יותר בריא בלי, יש לך משהו חריף?"
 
מעניין מתי אשתו תתקשר לבדוק למה הוא לא חזר עדיין הביתה.
"ענת יודעת שאתה כאן?"
"נראה לך שאכפת לה, היא שוב נסעה לחיפה, מטעם העבודה כרגיל אעעלק, ואני כמו אידיוט עוד שאלתי אותה למה היא לא מקבלת החזרים על הנסיעות האלה"
פתאום הוא מתחיל לצחוק, "תגיד איציק, מה אני אמור לעשות עכשיו?" נראה שהוא מתחיל לעכל לאט,
"להגיד לה שאני יודע?, להתגרש?, אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי"
מתיישב ומועך את הבדל, "אל תעשה את הטעות שלי איציק, אני אומר לך, אל תתחתן"
אני מחייך חיוך קל.
לפתע הוא מתיישב שולף דף מכיס אחד עט מכיס אחר ורושם בגדול
"אפשרויות פעולה"
מחלק את הדף לשניים ורושם, "להגיד לענת שאני יודע" "לא להגיד לענת שאני יודע"
"זה כמו  קרח בעורקים" הוא ממלמל, "בסרטים הם זורקים כסאות, יוצאים למסע נקם, אני מרגיש רק קרח בגוף, קר לי איציק, לא נקמה, לא רצון להרביץ לו או לה, אפטיות גמורה וקור"
הוא מקמט את הדף וזורק אותו לכיוון הפח.
"אני זז"
בלי לחכות לתשובה, הוא נעמד סוגר את הדלת והולך.
 
קברנו אותו למחרת, בית קברות ירקון.
אשתו בכתה, כולם בכו.
"זה היה כל כך לא צפוי" ספד לו הרב של היישוב.
ניגשתי לחבק את ענת, "למה הוא עשה את זה איציק?" היא לחשה לי.
לא סיפרתי לה.