אחרי שאיבדתי אותך
העיר נראתה לי
דמיונית כמעט בדיונית
שטפתי פנים
ידעתי
העצבות הפכה ראי
שמעתי ברקע
אזעקות וסירנות
לא הבנתי דבר
ידעתי שזה מיותר
כמעט מגוחך
אחרי שאיבדתי אותך
קפאתי במקום
לא יכולתי לזוז
שמעתי את הצרחות
בראש, התמונות הפכו שחור לבן
אחרי שאיבדתי אותך
נזכרתי איך לא הפסקתי אף פעם
לחשוב עלייך
ואם פתאום תבואי, תשאלי אם זה קרה
לא יהיו לי מילים לענות לך
הרגשתי כמו בחדר מלא אדים
ניקיתי את המראה להביט בפניי
לא זיהיתי את ההבעה
אולי היא השתנתה
שכחה איך להביע רגש
שכחה את עצמה
אחרי שאיבדתי אותך
חשבתי, שלא היה בכך שום טעם
והנה המילים שוב תופסות את מקומן
שוב תחושת מחנק משתלטת
אין לי לאן לברוח
הסירנות מייללות
יש מי שמקשיב להן בחרדה
ואם תופיעי פתאום, תשאלי
מה קרה בהמשך
לא אדע מה לענות
לא יהיה לי הסבר
ואני כבר מצטער, שכל ההגדרות שונו
לא נכנס לתוכן
לא בטוח שאני מבין, מה הן אומרות היום
אחרי שאיבדתי אותך
למדתי לאט
ששום דבר לא נגמר
גם אחרי שאי אפשר לשנות דבר
העצבות היא ראי
העיר בדיונית
שומע את הסירנות, יכול לדמיין את הצרחה
ואם תופיעי פתאום, זה יעליב
אבל אוכל לספר לך
שלא הפסקתי לחשוב עלייך
