אוֹי לִי כִּי דַּלּוּתִי וְאֵין לִי מוֹשִׁיעַ.

אוֹי לוֹ לָאָדָם כִּי רָשׁ הוּא וּמָנוֹס לֹא נוֹתָר לוֹ.

אֲבוֹי לִי כִּי בָּטַחְתִּי בָּאָדָם וְלֹא בֶּאֱלֹהִים.

מִבִּלְעָדֶיךָ אֵין אֱלֹהִים וּמָנוֹס מֵחֲבֵרִים אַיִן.

מַכְאוֹבַי גָּבְרוּ  לְמוּל הַצַּעַר שֶׁגָּרַמְתִּי לַאֲחֵרִים.

אַךְ צַעֲרִי רָב עַד מְאֹד וְדַאֲגוֹתַי עַד בְּלֹא נְשׂוּא.

אֵיכָה אַבִּיט בִּקְרוֹבַי וְאֵיךְ תָּנוּחַ נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי.

כַּמָּה נוֹקֵב הוּא הַמַּבָּט וּמַה חוֹדֵר הוּא וְצוֹבֵט.

מַה אֻמְלָל הוּא הָאִישׁ, אָשֵׁר סוֹבֵל וְנֶאֱנָק.

עָיַפְתִּי מְאֹד, מִכֹּל הַמַּבָּטִים וּמֵהַמֶּתַח הָרַב.

יְגוֹנִי וְסִבְלִי הֵם מֵעֵבֶר לַהַכָּרָה שֶׁל בַּר אֱנוֹשׁ.

לָכֶן אָדָם, שֶׁמֹּר וּנְצוּר אֶת תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ.

נְטֹשׁ אֶת מוּסָר חֲבֵרֶיךָ וִידִידַיִךְ.

כִּי לַשְּׁוָא יְשַׁחֵת אָדָם נַפְשׁוֹ וְנֶפֶשׁ קְרוֹבָיו.

מוּטָב הָיָה אִם לֹא נוֹצָר, כִּי תַּכְלִית אַיִן.