דוראלי הוא ילד מאוד מיוחד.
דוראלי שלי, שלה, של כולן,
ובעצם דוראלי הוא בעיקר של אף אחת.
דוראלי הוא הכל בשבילי,
הוא לימד אותי לצחוק, לאהוב,
והכי טוב, דוראלי לימד אותי לכאוב.
וכן, דוראלי הוא מורה מעולה, יש לו שיטות מיוחדות,
לפעמים העונשים שלו כ"כ נעימים, ולפעמים יש גם פרסים קצת כואבים,
אבל זה בסדר, כי דוראלי יודע מה הוא עושה.
לדוראלי שלה יש לב מזהב, יפה שכזה, נוצץ,
כן, לדוראלי שלי יש לב מזהב, קר, קשה, אבל בכל זאת מיוחד.
דוראלי שלנו שונה מכל האחרים, כי הוא אף פעם לא ניסה, כמוהם, להיות אחר.
לדוראלי יש יד רחבה, והוא נותן לכל אחת מה שהיא רוצה.
דוראלי שלי כבר שנתיים וקצת, לא רק שלי, כי זה בלתי אפשרי.
דוראלי אוהב חופש, הוא לא רוצה להתחייב,כי זה קצת קשה לו, הוא תמיד מרגיש צורך לתת לאחרות קצת מעצמו.
וזה בסדר, אני מבינה אותו, מגיע לו חופש, ככה זה כשאוהבים, נותנים אחת לשני כל מה שצריכים.
בכל לילה דוראלי בא אליי בחלום,
ובימים ראשון דוראלי בא אליי לכל היום, לרוב הוא אפילו נשאר לישון,
כי דוראלי אוהב אותי, וגם אחרות.
דוראלי אומר שצריך להתחלק, גם באהבות, ואנחנו מבינות שאין ברירה, אז אנחנו מתחלקות.
ודוראלי שמח, מחלק חיוכים לכל כיוון אפשרי, יש לו חיוך מקסים.
העיניים שלו זוהרות כשהוא רואה אותי, ובכלל כשהוא רואה דבר שמושך את צומת ליבו.
דוראלי אומר, שמה שהכי יפה בי זה שאני בכלל לא יפה, ואולי הוא צודק, אבל בכל זאת, העיניים שלו לא מצליחות להתגבר על כוח המשיכה.
דוראלי ואני הסתדרנו מצוין, עד שיום אחד הוא חשב שהגיע הזמן לעזוב, ונזכר שגם למעלה מחכה לו מקום דיי מושלם,
לא 70 בתולות, דוראלי לא כזה, הוא מעדיף מנוסות.
אז דוראלי לקח כמה כדורים והלך לישון...
הרגשתי קצת אשמה, זה היה ביום שני, חשבתי שאולי הייתי אדישה מידיי ביום ראשון, אז הוא ניסה ריגוש חדש.
מאז ועד היום, בלילות הקיץ החמים ובחורף כשיש סופות, ברקים ורעמים, אני נזכרת בדוראלי שלי, שלנו.
איזה חם היה לנו, גם בחורף.
וכל סופה, מספרת על סערת רגשות חדשה,
כל ברק הוא ניצוץ בעיניו כשהוא צד מישהי חדשה,
וכל רעם הוא עוד גניחה, של מלאכית מנוסה, שעושה את זה טוב..
ובימי ראשון, השמים שקטים,
אולי כדאי שאחזור אל דוראלי, גם אם הוא לא מתגעגע, בכל יום ראשון משעמם לו בלעדיי,
ולי קצת קר, אפילו שביום ראשון אין ענן אחד בשמים, דוראלי לבד.
דוראלי שלי, שלה, של כולן,
ובעצם דוראלי הוא בעיקר של אף אחת.
דוראלי הוא הכל בשבילי,
הוא לימד אותי לצחוק, לאהוב,
והכי טוב, דוראלי לימד אותי לכאוב.
וכן, דוראלי הוא מורה מעולה, יש לו שיטות מיוחדות,
לפעמים העונשים שלו כ"כ נעימים, ולפעמים יש גם פרסים קצת כואבים,
אבל זה בסדר, כי דוראלי יודע מה הוא עושה.
לדוראלי שלה יש לב מזהב, יפה שכזה, נוצץ,
כן, לדוראלי שלי יש לב מזהב, קר, קשה, אבל בכל זאת מיוחד.
דוראלי שלנו שונה מכל האחרים, כי הוא אף פעם לא ניסה, כמוהם, להיות אחר.
לדוראלי יש יד רחבה, והוא נותן לכל אחת מה שהיא רוצה.
דוראלי שלי כבר שנתיים וקצת, לא רק שלי, כי זה בלתי אפשרי.
דוראלי אוהב חופש, הוא לא רוצה להתחייב,כי זה קצת קשה לו, הוא תמיד מרגיש צורך לתת לאחרות קצת מעצמו.
וזה בסדר, אני מבינה אותו, מגיע לו חופש, ככה זה כשאוהבים, נותנים אחת לשני כל מה שצריכים.
בכל לילה דוראלי בא אליי בחלום,
ובימים ראשון דוראלי בא אליי לכל היום, לרוב הוא אפילו נשאר לישון,
כי דוראלי אוהב אותי, וגם אחרות.
דוראלי אומר שצריך להתחלק, גם באהבות, ואנחנו מבינות שאין ברירה, אז אנחנו מתחלקות.
ודוראלי שמח, מחלק חיוכים לכל כיוון אפשרי, יש לו חיוך מקסים.
העיניים שלו זוהרות כשהוא רואה אותי, ובכלל כשהוא רואה דבר שמושך את צומת ליבו.
דוראלי אומר, שמה שהכי יפה בי זה שאני בכלל לא יפה, ואולי הוא צודק, אבל בכל זאת, העיניים שלו לא מצליחות להתגבר על כוח המשיכה.
דוראלי ואני הסתדרנו מצוין, עד שיום אחד הוא חשב שהגיע הזמן לעזוב, ונזכר שגם למעלה מחכה לו מקום דיי מושלם,
לא 70 בתולות, דוראלי לא כזה, הוא מעדיף מנוסות.
אז דוראלי לקח כמה כדורים והלך לישון...
הרגשתי קצת אשמה, זה היה ביום שני, חשבתי שאולי הייתי אדישה מידיי ביום ראשון, אז הוא ניסה ריגוש חדש.
מאז ועד היום, בלילות הקיץ החמים ובחורף כשיש סופות, ברקים ורעמים, אני נזכרת בדוראלי שלי, שלנו.
איזה חם היה לנו, גם בחורף.
וכל סופה, מספרת על סערת רגשות חדשה,
כל ברק הוא ניצוץ בעיניו כשהוא צד מישהי חדשה,
וכל רעם הוא עוד גניחה, של מלאכית מנוסה, שעושה את זה טוב..
ובימי ראשון, השמים שקטים,
אולי כדאי שאחזור אל דוראלי, גם אם הוא לא מתגעגע, בכל יום ראשון משעמם לו בלעדיי,
ולי קצת קר, אפילו שביום ראשון אין ענן אחד בשמים, דוראלי לבד.
