כנשר דואה על כפיו גוזלים,
פוסע אני, לצידי אלוקים.
כשהלכתי בטל או בתל או אחרת
וקראה מן הרוח בת קול נהדרת
"
בני אהובי, לך רד ועליתקרב אלי כי אל מלאכי הוקדשת"
אז החזרתי קולי מכולי שנדם
ושאלתי "הן בני ואשתי וכולם?!"
וענה אז ההד שקרא מן האש
"
אין תחת השמש אשר תוכל לחדש,קרב כי כלה כבר אביך לראות
את שעשה החומר לנשמה הזאת"
אז פשטתי כותונת, ושכבות של שיבה
והכנתי שכני ורעי לשבעה
את לימודי נכסי ורזי כאתנן
לדורות ושכבות של ימים ושל זמן
ובתום חיבוקים ווידוי וניחום
נשקוני פיות הדממה של רחום
וקיבלוני יפה איך אומר או אסביר
רק דמעות רעיה מצאו בי להעכיר
וישבתי בתום למרגלות הכיסא
וכדאות נשרים אל העולם הזה
ביקשתי לפסוע רק לשוב במבטים
ופסעה נשמתי ולצידה אלוקים.
