ימים ולילות אני סגור וכפות

מתחת לשמיים פתוחים רחבים

סגור וחתום בעולמי הצר

ממתין בינות עפר ופחדים

כלוא עם עצמי ועם פחדי הקרים

החותכים אותי לעיתים כמו חרב

שאולי לעולם לא תבוא ותקרב

אותה יד מושיעה וחמה

יד הדרור אשר אותי תלטף

תשחררני מבין כבלי

ואוכל לבסוף אוויר צח לנשום

מתחת לשמיים פתוחים ורחבים

מתחת לשמיים אוכל ללטף

את אותה היד המחסדת

כשם שליטפה היא אותי

ואת כבלי ממני התירה

כשם שהוציאה אותי לאוויר

הטרי - את אהבתי אליה בל

אחביאה

מערה חשוכה ואיש עם פנס

ימים עמוקים ואגמים בוהקים

ירח לבן וכוכב מנצנץ

ורד בשדה לא נגמר של תלתן

והיכן היא היד אשר אותי תלטף?

ממתין בכל עת ללא מנוס

לחופש לדרור לאוויר

לאהבתה – לשוב, ולנום

(לאהבתה – ולשוב אל החוף)