שעת ערב מוקדמת...

הלכתי,

פתאום הוא הופיע,

משביל צדדי המוביל לרחובי,

עיניינו נפגשו לרגע ארוך,

 בחנו זה את זה בעיניים נוקבות 

עמדנו

 כעשרה מטרים היו בינינו

לפתע הסטתי את מבטי ורצתי

רצתי מהר, בכל כוחי,

הוצאתי הכל, כל מה שיש לי...

מחשבות רצו במוחי:

ידעתי שהוא מהיר,

 חשבתי שאין לי סיכוי.

 אני רצתי והוא רץ

הוא היה ממש מאחורי,

שמעתי את נשימותיו המהירות,,,

מהר...

הכי מהר שאפשר...

עוד שניה...

רק עוד רגע...

כמעט נופל,

כמעט שם,

 נעצרתי מול הדלת, מתנשף כמו משוגע

פתחתי את הדלת וקול החזן נשמע בוקע מקדמת בית הכנסת

הגעתי ראשון