מוקדש לאישי היקר, א.ב
דמעת יגונה זולגת אט מטה
לבה הדואב זועק, הידעת?
הכיצד ומדוע, תוהה וחושבת
כיצד היא אותך
מדוע אוהבת
כיצד כה צריכה
מדוע כואבת
כיצד היא לך מאפשרת לשבור,
מאפשרת לדרוך, לנתץ ולגזור
חתיכות חתיכות מתפלג ונפרד
היקר לה מכל, ונשארת בדד
דמעת היגון כך תמשיך בשלה
לחברתה היא תקרא
בזעקה מהולה
בכאב
תאסף בדרכה קודמתה אחותה,
שזלגה לפניה, זלגה ונחתה.
וכעת היא שואלת,
בפנים נפולות,
"האם לי מגיע?"
"האוסיף כך לחיות?"
ותשיב לעצמה
תשנן ותזכיר,
אהבת אמת לעולם תאיר
כשלהבת פוצחת בריקוד מלאכים
תאהבך היא לעד, יקירה,
לנצח נצחים.
