כ"כ הרבה התחלות אפשריות, כ"כ הרבה בחירות, עד שבסוף אני לא עושה כלום..
אני תמיד מתרצת את החוסר העשייה שלי בכך שעוד מעט, ממש עוד קצת אני אתחיל חיים חדשים, כמו שתמיד רציתי. בהם אני אקיים את כל העקרונות שכ"כ חשובים לי, העקרונות שיעשו אותי מי שאני. עקרונות שיגרמו לי להיות מאושרת, מסופקת.
אבל בכללי, אני לא עושה כלום, מעצלנות, מחוסר חשק, מסתם דיכאון אופייני מידי לקבוצת הגיל שלי. בכל מקרה אני תקועה, ולא זה לא עומד להשתנות בקרוב.
אין לי ביטחון עצמי, והכי גרוע אני עסוקה בהשוואות מטומטמות שלי עם כל בחורה שעיניי נופלות עליה, אפילו מבלי להכיר אותה אני יודעת בוודאות שהיא יותר טובה ממני.
ברור לי שהמצב שלי לא כ"כ גרוע, שמיליונים ישמחו להחליף איתי, שהחיים ישתפרו באיזושהי נקודה ובכלל שהצרות שלי לא כל כך זוועתיות כמו שאני מציגה אותם ברוב דרמטיות. אבל חייבים להודות שיכול היה להיות יותר טוב, במיוחד מדכא הרעיון שהוצגו לך הרבה הזדמנויות לשפר את המצב שלך, או אפילו שהייתה לך האפשרות לקבל הזדמנויות כאלה, ולא עשית כלום! פשוט כלום! מפחד! ואז באמת במה יש לך להתעודד?! שהיו לך פעם הזדמנויות ופספסת אותם? שלמרות שהרצון שלך שולח אותך לכיוון אחד, המציאות והמוח המעוות שלך זורקים אותך לכיוון אחר?!??
אז נכון יש הרבה שמצבם יותר גרוע משלי , יש הרבה שהיו מכונים להחליף איתי, אבל אני מה שאני ברגע זה ממש, ואין לי שום כוונה להיסחף למחשבות אופטימיות מתקתקות שמעולם לא הובילו אותי למקומות נחשקים, אלא בסופו של דבר אכזבו, שחקו ונטשו אותי עם פסימיות טהורה.
הייתי רוצה להאמין בעצמי, מפתיע אותי כמה שהרצון הזה חזק, ועד כמה שהוא עומד בניגוד גמור למה שאני מרגישה כלפי עצמי כל הזמן. אולי בסופו של דבר אני אאמין, אבל לצערי אני צריכה הוכחה, כמו שאני לא יכולה להאמין באלוהים בלי הוכחה, אני לא יכולה להאמין בעצמי בלי סיבה נראית לעין. אנשים שמאמינים בעצמם יותר מידי מעצבנים אותי, ממש מעצבנים אותי, כמו האנשים שחושבים שהם הרבה יותר טובים מהחיות, שהחיות נועדו לשרת אותנו ואנחנו, אנחנו נחליט מי ימות ומי יחיה. מה זו הגאוותנות הזו? ממתי החיים כ"כ ברורים? ממתי הכול שחור ולבן?, כן ולא? כל האנשים האלו מפגרים. וסופם יבוא אליהם במפתיע ואני מקווה שבקרוב, שהאנשים הללו לא יעיזו להעביר את החשיבה הזאת הלאה. אנשים צריכים לפקפק בכל הערכים! לשאול שאלות, לא לקבוע עובדות ולפעול לפי עקרונות(אני שונאת עקרונות! עקרונות מובילים למלחמות מיותרות!) ולא רק את השאלות הברורות אלא לחשוב לעומק על כל פעולה שגרתית, שהרגלים לא יהיו נפוצים כ"כ!
תגובות