לד וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו
וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו, וַיִּגְהַר, עָלָיו;
וַיָּחָם, בְּשַׂר הַיָּלֶד. לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת,
אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו;
וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו
(מלכים ב, פרק ד)
פי על פיך, גוהר.
שתזוררי לי זֵרים של
עצבות, או שמחה, או סתם
פרחים שנבלו ממשכבך האחרון;
מטתך, בה אהבנו שנינו
פורחים מהמות אל שמים
זרועים כוכבים.
(קחי זרע זה ועשי לך בו
זר זהב סביב)
