אני מאבד את שפיותי, אם אני אתפוס את הבן זונה אני אהרוג אותו. דבר אחד היה לי בחיים וגם את זה הוא  לקח לי, אני אשבור לו את כול העצמות בגוף. חיפשתי שעות בכול הבית הופך את כולו מסתכל מתחת לכול שטיח בודק בתוך כול מגרה אבל כלום. התקשרתי לכול מי שמכיר אותו אולי הוא ראה אותו או יותר טוב אולי הוא סיפר לו איפה הוא החביא את זה אבל כלום כאילו הבן זונה נבלע באדמה. יושב מתוסכל בתוך הבית מנסה שלא לחשוב על זה מחפש עיסוקים אחרים מכין לעצמי ארוחה ואז זורק אותה כי אין לי תאבון. נשכבתי על המיטה מנסה להרדם, עוצם את העיניים ואז הפרצוף שלו עולה לי בראש מחזיק את זה ומחייך. תופס את הכרית שהייתה מתחת לראש שלי וזורק אותה בעוצמה לעבר הקיר, כשהכרית נחתה על הרצפה קפצתי עליה החזקתי אותה עם הבירכיים ונתתי לה אגרופים, מדמיין את הפרצוף של הבן זונה. אחרי עשר דקות שהתעללתי בכרית נשכבתי על הגב נושם בכבדות, טיפה יותר רגוע. שכבתי מספר דקות על הגב מנסה לחשוב בהיגיון איפה הדביל הזה היה מחביא לי את הדבר שהכי חשוב לי בעולם, עובר חדר חדר בראש, ובסוף הגעתי שהכי הגיוני שהוא יחביא את זה במטבח. רצתי למטבח והתחלתי לבדוק בכול מקום שפכתי את המגירות של הסכום, הוצאתי את הצלחות והכוסות מהארון, הוצאתי את כול הכלים מהמדיח, ולבסוף רוקנתי את המקרר ואת המקפיא. כוס אימא שלו איפה הוא החביא את זה. כול העצבים שהוצאתי על הכרית חזרו, הידיים שלי רעדו מרוב עצבים הפרצוץ שלי נהיה אדום. רצתי לחדר שלי, בעטתי בכרית, הוצאתי את אם שש עשרה הקצר שצהל נתן לי, מהארון. הכנסתי מחסנית אחת לתוך הנשק, לקחתי עוד אחת ספר ודחפתי אותה לכיס. אני הולך למצוא את הבן זונה, איפה הוא יכול להיות עכשיו? נסיתי טיפה להירגע ולחשוב בהגיון  השעה שתיים עשרה בצהריים, הוא בטח בבית ספר. לקחתי את הסכין שלי, קשרתי את הנדן שלה לרגל הסתכלתי  מסביב לבדוק אם שכחתי משהו ויצאתי לדרך. רצתי לבית ספר כאחוז דיבוק מנסה לחשוב איך אני עובר את השומר של בית ספר, אני לא חושב שזה יהיה מסובך דקה לפני הבית ספר אני אפסיק לרוץ כדי להרגיע את הנשימה, אני אלך אל השומר ויגיד לו שאני חייל, כולם אוהבים חיילים, ובאתי לבקר את אח שלי הקטן, אני יראה לו תעודת לוחם ויעבור בלי בעיות, ואם כן יהיו בעיות עם השומר אז אני אשסף אותו.

עמדתי מול השומר מנסה להיות מאופק, אגלי זיעה על מצחי. שולף את ארנק ומראה את התעודה לשומר. "באתי לבקר את אח שלי הקטן, אני יכול להכנס?"

"בטח שאתה יכול, איפה שירתת?"

"צנחנים."

שמעתי אותו אומר "צנף מאנייק." אבל זה לא היה איכפת לי וחוץ הגולנצ'יק הטיפש הזה לא שם לב שיש נשק. הלכתי באדישות לעבר הכניסה של בית ספר, מנסה להיזכר באיזה כיתה הוא. אני יודע שהוא בכיתה ז' אבל איו מושג איזה מספר. הגעתי למסדרון של כיתות ז' ולמזלי היה שם איזה תלמיד בחוץ. "אתה מכיר את תום, תום סולומון?"

הילד הסתכל על הנשק וענה "לא, זה אם …" תפסתי את הילד עם יד אחת והצמדתי אותו אל הקיר שלפתי את הסכין והצמדתי אותו לגרון שלו "אתה בטוח שאתה לא מכיר אותו?"

"כן, אני בטוח." מבט מופתע בעניו האדומות של הילד, פחדתי שהוא הולך להשתין במכנסיים ואז זה יטפטף עלי. "אני הולך לשחרר אותך, דבר ראשון אתה שוכח מכול העניין הזה דבר שני אתה נעלם מפה תוך שלוש שניות." הילד נד בראשו, שחררתי אותו והילד ברח כאילו פסיכופט רודף אחריו. הוא לומד מדעים בדרך כלל זה הכיתה שמספרה הכי גבוה הלכתי עד סוף המסדרון שלט קטן של ז' 7 היה תלוי מעל הדלת הסגולה. דפקתי בעדינות על הדלת "היכנס" נשמע מהצד השני הדלת. פתחתי את הדלת מורה שמנה עמדה ליד הלוח "שלום, תום סולומון נמצא כאן?"

"כן" היא ענתה בקול עבה. נסיתי להסתיר את החיוך "אני אח שלו אני יכול לדבר איתו רגע בחוץ?"

"בודאי, תום גש." ראיתי את המבט המפוחד בעיניו, הוא הלך באיטיות לאורך הכיתה עד שהגיע אלי הנחתי עליו יד אחת כאח אוהב כדי שלא יברח. אמרתי תודה וסגרתי את הדלת "אל תשמיע ציוץ עד שאני אגיד לך!" גררתי אותו לשירותים סגרתי את הדלת.

העמדתי אותו צמוד לקיר, והכנסתי לו אגרוף בצלעות, הוא התקפל. הרמתי אותו ביד השניה, ושאלתי "החבאת את זה?" הוא לא ענה, עוד אגרוף לצלעות. "כן החבאתי את זה אבל אני בחיים לא יגיד לך איפה זה!" עוד אגרוף הפעם לפנים "טוב יש לך שתי אפשריות" שלפתי את הסכין מהרגל "אחת אני מענה אותך עד שתגיד לי ובסוף אתה תגיד לי ואז הורג אותך." הזזתי את הנשק קדימה "השניה אתה אומר לי עכשיו ואני מבטיח לך מוות מהיר ולא כואב." הוא לא הגיב. תפסתי לו את היד והצמדתי אותה לקיר "איזה אצבע אתה לא צריך?" קירבתי את הסכין באיטיות אל הזרת ושרטתי אותה עם הסכין "טוב אני יגיד לך."

"נו…"

"זה בחדר שלי מתחת למזרון של המיטה." חייכתי לעצמי, החזרתי את הסכין לנדן. העפתי אותו אל הרצפה דרכתי את הנשק, נפתחה הדלת של השירותים, הפנתי את מבטי. הוא ניצל את הזדמנות וברח דרך הדלת. צעקתי למי שעמד בכניסה "תעצור אותו!" אבל החלאה הספיקה לברוח. יצאתי אחריו מהשירותים אבל זה היה מאוחר מדי הוא נעלם, טוב זה לא משנה ידעתי איפה הוא החביא את זה והוא חייב לחזור מתישהו הביתה.

יצאתי מהבית ספר נפרדתי מהשומר ורצתי הביתה.

הגעתי הביתה פרקתי את הנשק, והחזרתי אותו למקומו. הורדתי את הסכין מהרגל ושמתי אותה ליד הנשק. הלכתי לחדר שלו, מרוצה מרגיש כאילו אני מלך העולם. הרמתי את המזרון וזה היה מונח שם, הכבל שמחבר את הפליסטיישן לחשמל, הרמתי אותו בגאווה עליתי למעלה חיברתי אותו ונרגעתי.