פתאום הלכת לי, נעלמת, לא חזרת, שכחת, התחלת, הצטערת ואני שוב סולחת ואז זה עוד פעם קורה.

ואתה בא ומתחנן כאילו אתה באמת מצטער אז איך זה שאתה שוב ושוב חוזר על המילים האלו. וכל כך הרבה פעמים. כמעט בלי רחמים.

ואני, אני כמו טיפשה יושבת ומחכה שתבוא ושוב תצטער, ושוב נתנשק, ואז אתה שוב תעלם. ואני כמו מטומטמת אחשוב לעצמי מה עשיתי שוב שיצא לא בסדר שבגללו נעלמת לי..

ואז אתה מופיע בדלת ביתי ושוב אתה מצטער. ואני כמו טיפשה בוכה אל תוך ידיך ומקווה שפעם באה אני אעשה את זה כמו שצריך. ולא תעלם, וכן תחזור, ושלא תשכח, ושלא תגמור, ולא תצטרך להתצטער.

כי אני זאת שצריכה. המטומטמת שכל פעם מכניסה אותך לביתי כאילו אני האשמה.

ואז אתה שוב מופיע ואני מכניסה, ושוב נעלם, ואני בוכה. מעגל שלא נסגר.