סוף-סוף יושב לי בחדרי,

סוף-סוף מחברת ועט בידי.

את סערות ליבי ארצה לכתוב,

את זרמי ליבי אשלם החוב.

כן, כבר ימים על שנים הם רק מחכים,

שאורידם מן האפלה לאורה, את התכנים.

מילים שפורצות ומוצאות את דרכן,

ללא כל מאמץ יפצחו בנאומן.

ובמה אתחיל, במה אבחר?

האם בטוב, או במר?

בחוויות, או בדאגות?

בחששות, או בהצלחות?

האם ברגשות האשם?

או שמא באותו יום מבוסם?

רבות, רבות הן המחשבות,

והן רצות להן ומתרוצצות.

לא נותנות לי מנוחה,

כל היום הן רק בתנועה.

    ואני-

        רק ביקשתי -

                       ש ל ו ו ה.