לכתוב או לא לכתוב? - זו השאלה

להמשיך להתכסות? - להשאיר בפנים? - עמוק עמוק...

או שמא לחשוף - ולתת לסכר להשבר?

מה מביא אותי הנה?

מדוע שאת כל רגשותי אפזר?

מדוע שאפרסם בפומבי את שהיה עד היום בסתרי סתרים,

בגנזי הארונות, בין דפי המחברות?

האם השגעון נפל עלי?

או שאני פשוט מחפש צומי?

האם אני הולך אחרי כולם?

ואולי אני סתם משועמם?

האם גם אני נכנע לבלוגליזציה?

או שאולי אני מרגיש בודד?

אולי אני מרגיש מעין...... מחנק.

מחנק, שבעולמי האמיתי לא נותן לי מנוחה

מחנק שבעולם החיצוני לא מוצא את התשובה.

מחנק ש....

אולי בעולם של נפשות יוכל להשתחרר

ולהקל מעלי את... המחנק.

ואולי פשוט - צמאה נפשי

צמאה נפשי לרוח חיים

צמאה חיים למישהו שכבר ישמע

למישהו שכבר ידע.

באמת שלא חשוב כבר מי

העיקר שתהיה זו נפש חיה.

נפש אמיתית, נפש טובה .

נפש חמה וקשובה.

נפש פשוט נשמה.

נפש כמו שלי.

שתוכל להתבטאות כאן בעולם הוירטואלי הכל יכול.

העולם בו היא יוצאת ממלבושה המגביל, 

יוצאת מהמראה, מהדיבור, יוצאת מהבושה..

לפרסם זה אומר להוציא החוצה,

לחשוף את נבכי נפשי  שהיו טמונים עד עכשיו

 עמוק בפנים.

כולי תקוה שנפשי התועה תמצא את מקומה כאן

עם עוד נפשות רבות.