ביער התחוללה מלחמה גדולה , בין בעלי החיים הטורפים לבין בעלי החיים הצימחוניים . כולם אפוא התכוננו למלחמה .
שר הצבא , שהיה הפיל , הסתובב בגאון אל מול פניהם של חייליו וירה פקודות.
" אתה! " נהם והצביע על ג'ירף בעזרת חדקו . " אתה תתחבא מאחורי העצים ותערוך תצפית על האויבים . ואתה! " הוא הסתובב בחדות אל כלב הים. " כאשר הוא מאותת לך שהם מתקרבים , הנף זנב מתוך המים! "
כלב הים הנהן במתיחות .
" ואתה , ברבור , " פנה הפיל אל הברבור הצחור ויפה התואר . " עליך לחצות את השמים כדי להסיח את דעתם . "
" כמובן . " השיב הברבור בקול ערב . " אעשה כמיטב יכולתי . "
" מצוין . " שיבח הפיל בחיבה ועבר הלאה . " ואתה... " הוא הביט בדאגה באווז השמנמן , האפור והמגושם שעמד בין החיילים כשווה להם .
' איזה תפקיד אוכל לתת לו? ' חשב הפיל . ' אין הוא גבוה כמו הג'ירף שיכול לערוך תצפיות , חזק כמו הקרנף שיכול להתגושש עם הנמרים , מהיר כמו
האיילה שיכולה להבריח פצועים אל מחוץ לטווח או אפילו רק יפה תואר כמו הברבור שיכול להסיח את דעת האויבים . מגושם ומפוטם הוא כמו גברת מפונקת ותו לא . '
" עזור לחפרפרת עם פצועי המלחמה . " אמר בהיסוס .
" חשבתי שכבר יש לה עוזר . " אמר האווז בקול צורם , מנסה להציג עובדה זו בנימוס ולא בהתרסה . עלבון עמוק החל מפעפע בו .
" לא יזיק עוד אחד . " השיב הפיל בקלילות מזויפת . הוא אף לא היה בטוח שהברנש מוכשר ברפואה . האם הוא מוכשר במשהו?
" בסדר . " סינן האווז , משלים עם מר גורלו .
" יופי . " נשם הפיל לרווחה , ופנה לחיילים האחרים . כאשר סיכום התפקידים תם, אצו כל החיות למעמדותיהם .
מוגן במנהרה , האזין האווז לצליל ההיתז של כלב הים .
" עכשיו תרגיל ההסחה של הברבור . " לחש מתוח אל החפרפרת שעמדה לידו בדממה . הוא המתין לצליל נוסף .
הוא שמע משק כנפיים קליל , ואז שאגת אריה .
" מה קרה שם? " לחש בעצבנות וספק את כנפיו .
" ששש... " לחשה החפרפרת . " עמוד בשקט . אני יודעת שאתה רוצה לדעת מה קורה שם , וששר הצבא עשה לך עוול , אבל... "
החולד , עוזר המשנה של החפרפרת , גילגל את עיניו כאילו הוא מסופק אם זה
אכן כך .
" בסדר , שש.... " שסעה האווז בקול מר , כיוון שהעניין עוד כאב לו .
הוא המתין לצלילים נוספים שירמזו לו על המתרחש בחוץ .
כלום . דממה עזה , מורטת עצבים .
" אינני יכול לעמוד פה באפס מעשה, " אמר לבסוף , בלחישה רמה . "אני יוצא! "
והוא יצא .
הברבור פירפר בחוסר אונים, כנפו לכודה בפיו של האריה , מנהיג חיות הטרף.
האווז הרהר בקדחתנות. מה הוא יכול לעשות?
לפתע נדלק בו רעיון , כמו נורה המהבהבת בחוזקה .
הוא צלע בתנועות גמלוניות לעבר האויבים המשחרים לטרף ונמרח על האדמה בהצגה משכנעת .
" א-א-אני- " גימגם . " זהו- תם זמני- " והוא עצם את עיניו ועצר את נשימתו .
הוא שמע מעליו מישהו מלקק את שפתיו בתאווה .
" איזה בשר יש עליו ... רעב , רעב , רעב מאוד- "
בבקשה, בבקשה, נשא האווז תפילה חרישית, הלוואי שהחיות ינצלו את דעתם המוסחת של הטורפים... הלוואי שיבינו את התרגיל שלי...
" לא!! " הוא שמע את האריה שואג . " יש לנו מלחמה , זוכר? אחר כך-"
ואז הוא שמע את הקול שכה קיווה לשמוע , כיוון שעצירת הנשימה כבר החלה להכאיב לו – הוא שמע שאגת כאב איומה . הוא פתח את עיניו לסדק צר מאד , וראה במעורפל את הקרנף תוקע את קרנו באריה בלי רחמים , שוב ושוב, ואזי גם החיות האחרות הצטרפו למתקפה , ובניהם הפיל . הפיל סימן לאווז בזהירות שתרגיל היסח הדעת הסתיים , והאווז ראה משהו שמעולם לא ראה כאשר הפיל הסתכל עליו :
גאווה .
" גאון אתה , גאון! " שאג דיברי שבח על רקע קולות ההמולה . " ואמיץ כל כך – חששתי לרגע שהם באמת יטרפו אותך!! "
אני , גאון! הרהר האווז ברגש. גאון ואמיץ! לא סתם אווז מכוער!
ובאשר לברבור, אשר פרש את כנפיו והתעופף משם, אף נפש חיה לא ראתה אותו באותו יער לעולם...
