רחוב עמוס אדם
ממתינה ברכבי
מחכה לרמזור שיתחלף.
על המדרכה איש
לידו שתי פעוטות.
הוא מתכופף
מרים ברוך
אחת בכל יד.
הם חוצים את הכביש.
חולפים מהר בין המכוניות
חולפים גם על פני
ואני עוקבת אחריהם במבטי.
לפתע, מבחינה בך
בזרועות אביך
קטנה, לבושה ורוד,
שיערך אסוף בגומייה,
מלאכית.
את מביטה בי ארוכות.
חיוך מציף את פני
אני אומרת לך שלום
את משיבה חיוך טהור
לא מסירה מבטך התמים לרגע.
עיניך מתעמקות בי
חודרות בין עצמותיי.
לפתע אני חשה,
את קוראת את מחשבותיי.
בהלה אוחזת בי
אני מסיטה מבטי
מביטה ברמזור
הוא עדיין אדום.
הלכתם...
