הנה זה בא עוד כמה שעות וכולם יהיו פה . כבר ימים שלמים אני מתרגשת לקראת יום הולדת ה-12 שאני אחגוג בגינת ביתי היום בשעה 6 עד 9 . זה כבר לא מאוחר עכשיו אני כבר גדולה . הזמנתי את כולם אפילו את מי שאני לא מכירה , הבאתי תקליטן ואפילו מכונת פוקפורן שאמא הצליחה להשיג במחיר מוזל. "יהיה כיף אני מבטיחה "אמרתי לכולם - וכולם אמרו שהם יבואו                           והנה השעה 6 וחצי ואף אחד עוד לא הגיע , הבלונים כבר פה , משה התקליטן גם הגיע כבר ממזמן , והמכונת פופקורן עובדת כבר יותר מ20 דקות ,אבל איפה כולם ,איפה? אמא ניסתה להרגיע אותי ואמרה "הילדים של היום את יודעת ,תמיד אוהבים לאחר , חושבים שזה יותר מגניב לאחר , והוסיפה אל תידאגי עד שבע כולם יהיו פה , אני מבטיחה "  . אך שום דבר לא קרא השעה היתה כבר 8 ועשרה, ואני יושבת לי על הכיסא מנסה לבלוע את הדמעות באי רצון מוחלט , הרגשתי תחושת חנק ,אך לא בכיתי .

פתאום ברבע ל9 אני רואה אור נדלק בשביל , מישהו הגיע (התקליטן משה נכנס הביתה וכבר פירק את כל הציוד וישב לכוס תה עם אמא והמכונת פוקפורן  גם  היא כבר לא עבדה) ואז ראיתי אותו הוא היה גבוה הוא לא היה בגילי , לא הכרתי אותו , ואז הוא בא ואמר "גילי זו את, מזל- טוב" ואני שסוף סוף כל הדמעות זלגו מעניי אמרתי "אבא " וחיבקתי אותו .

 אמא לא ידעה שאבא בא , אף אחד לא ידע ,רק אני ידעתי דיברנו קצת ואז הוא הלך ,לא שאלתי למה אפילו.

הדבר היחידי שאני בטוחה הוא שזאת היתה היום הולדת הכי טובה שהיתה לי אי פעם !!!