התכלת והאפור מסתחררים בשמיים במאבק אינסופי על אופי העולם,

ואפילו העננים השלווים מתפזרים ברחבי השמיים בבהלה.

לעיתים הם אוזרים אומץ ומתכנסים לדבר על לב השניים.

חלקם מגיעים קלילים ומלאי תקווה לנסות ולהפיס את דעתם,

וחלקם מתייאשים ומתנהלים בכבדות,זועפים וקודרים,

להביע את רוגזם על ויכוח עתיק זה.

מחלוקת זו,שמהדהדת בברקים ורעמים,

נותנת אותותיה בעצים הרמים ובפרחים החייכנים,

הנחלקים ומתחבטים בשאלה מהו רצונם באמת-

בחום השמש המלטף והמרגיע,או ברוויון צמאונם המטריד.

ובעקבותיהם הולכים גם בעלי החיים

שפשוט אינם מצליחים לשבת יחדיו ולמצוא פתרון שיתאים לכולם.

ונראה שכל מי ששותה ממי מריבה אלו

סופו לחיות בויכוח מתמיד בינו לבין עצמו-

בין השכל שמצליח לשכנע את שומעיו בצדקת טענותיו

לבין הלב שמרתק את הסובבים אותו

בסיפוריו והבטחותיו להרפתקאות וריגושים..

אולי רק מי שחיפושיו ושאיפותיו מופנים מעלה לשמיים

 יצליח לראות איך לעיתים השמש יוצאת ממחבואה

ושופכת אור בהיר על הבלבול שסובב אותנו..