"הפתעה מרומא"
לפני כחודש ימים קראתי כתבה בשם "הפתעה מרומא" שבה ארגון מוסלמי איטלקי מברך
את משה קצב עם היכנסו לתפקיד הנשיאות. הכתבה מאוד הפתיעה אותי, אך אתם בוודאי
לא תאמינו לי, היה כתוב שעם ישראל חייב להכיר פעם אחת ולתמיד בזכותו המלאה על
ארץ הקודש ולא לוותר לערפאת וכנופייתו. ההמשך אף יותר מעניין ומפתיע, בפנייה לנשיא
הכותב אומר ששכנינו הערבים המוסלמים אף פעם לא יכירו בחזרתנו לארץ ישראל (אשר
בהתאם לקוראן שייכת ליהודים). בנוסף היה כתוב שעם ישראל חייב להתחזק באמונתו
בהשם של האבות ולקיים מצוות בארץ הקודש ואז כל אויבינו יהפכו להבל. הדבר המעניין
ביותר הוא שהם,המוסלמים, מחכים ליום זה בקוצר רוח.
אומנם ברכה זו מאוד מפתיעה, אך בתורה ויותר נכון בקבלה שהיא החלק הנסתר שלה
כתוב שהגויים יישאו על כפיהם את היהודים לירושלים. במשפט אחרון זה צפון כל עתידנו,
אך יש צורך להבין מה פירוש גויים, יהודים, לשאת אל כפיים וירושלים.
חשבתי רבות על הסברה שמאוד רווחת בעם: תשמרו מצוות ויהיה לכם טוב בעולם הבא
ואושר, פרנסה ובריאות בעולם הזה. וכאשר שומעים ביטוי זה נוצרת תחושת דחייה, שנאה
ואכזבה שהרי העם שלנו שמר על חוקי הבורא במשך אלפי שנים וסבל מפוגרומים, אלימות,
גלות ושנאה. אין תשובה הגיונית לתופעה זו. מדוע עם שנתן לעולם גאונים בכל תחומי
המדע, רופאים מצוינים ושחקנים גדולים, נתון תמיד במבחנים קשים המסכנים את קיומו?
אין תשובה ברורה לשאלה זו, מצב זה נוגד, כביכול, את כל חוקי העולם הזה. הרי אנו
יודעים שאדם שהוא עשיר, חכם וחזק זוכה להערכה וכבוד ואילו כאן אנו רואים תמונה
הפוכה. הייתכן שישנם חוקים שאינם ידועים לנו? במה אנו העם הנבחר, בכך שאנו מניחים
תפילין בזמן וממלמלים מילים מתוך סידור? כנראה שזאת לא הייתה המטרה, יתכן
שמאחורי חוקי היהדות מסתתרת משמעות הרבה יותר עמוקה וחשובה. אם כך מדוע אין
אנו מודעים לזה?
מצד אחד ברור שקיום תורה ומצוות שמר על העם שלנו כלאום במשך כל ההיסטוריה, אך
מצד שני אין ספק שעל ידי קיום זה לא נפתרו בעיותינו הבסיסיות: מאז ומעולם קיימת
שנאה לעם שלנו. אינני מעלה שאלות אלו ללא כוונה להשיב עליהם, זמן הפילוסופים כבר
עבר ובימינו יש דרישה לתשובות ברורות. הדת כבר לא מספקת את ההמונים והניסיון
להתערבב בין העמים נכשל, אז היכן הפתרון? הפתרון הוא בלימוד חוקי המציאות והמדע
שחוקר את המציאות נקרא קבלה.
האדם מרגיש את העולם על ידי חמשת חושיו ולמקובל נוסף עוד חוש אחד: החוש השישי,
נשמה או רצון שבעזרתם האדם חש את חוקי הטבע בצורה שונה. באופן מדויק יותר נאמר
שיחס הכוחות בטבע משתנה כלפי האדם אך לא החוקים עצמם. מדובר כאן במשהו מדהים
שלא ניתן להשיג בחושים שלנו. בעבר אנשים חשבו שאטומים וחשמל הם שטות, מדענים
שעסקו בגילוי חוקי הטבע היו נתונים ללחץ נוראי מצד העם. גורל דומה חלקו המקובלים
שתמיד היו רחוקים מהעם ומהדת שהיא רק העטיפה החיצונית של חוקי הבריאה. ההמון
אינו אוהב שינויים אפילו בזמנים שהוא סובל מאוד וכאשר מדובר בשינוי טבע האדם,
חקירה פנימית וגילוי רצונות ומחשבות אין לצפות לגדולות מצד ההמון. האמת היא שאין
צורך שכולם יעסקו בקבלה, אלא אם יש לכך רצון, אך כל העולם בלי יוצא מן הכלל חייבים
לדעת, כל אחד ברמה שלו, שהכל יוצא ממקור אחד גם הטוב וגם הרע, והייסורים
והתענוגים. למקור זה אפשר לקרוא: כוח עליון, חוק המציאות או טבע. מקובלים, האנשים
שהכירו בכוח זה , ראו שהוא ברא הכל ונתנו לו שם: בורא. הבורא מתגלה לנו בצורה לא
רגשית כדומם, צומח, חי ומדבר ואנו מרגישים את המציאות איך שחמשת החושים שלנו
קולטים אותה. כוח זה הינו חלק אחד מהכוח העליון, החלק השני הוא רגשי ואינו נקלט
בחמשת חושיו של האדם.
עם ישראל חייב להיות העם הראשון שיכיר את החלק הרגשי של המציאות, כלומר את
הבורא. בהכרה זו מצוי התענוג הגדול ביותר שיכול האדם לתאר וזאת מטרת הבריאה. לכן
כל מטרה אחרת בחיים פסולה מראש. אנשים שהשיגו תענוג זה טוענים שהוא מושלם ויכול
להיות אחרת? הרי ממושלם לא יכולות לצאת פעולות לא מושלמות.
מדענים שחוקרים את הטבע והחוקיות שבו נדהמים מדיוק פעילות המערכות שבו ובכל זאת
אדם מרגיש את עצמו לא מושלם. העניין הוא שכל הנבראים הגיעו כבר לשלב הסופי של
התפתחותם הרוחנית ואילו אדם שבנוי משני חלקים גשמי-גוף ורוחני-חושים ורצונות, עדיין
נמצא בתהליכי התפתחות. כשם שיש חוקים לקיום הגוף הגשמי כך יש חוקים לקיום
הרוחני. כאשר אדם לא מתייחס ברצינות לאחד מחוקים אלו הוא מרגיש לחץ מצד הטבע.
עם ישראל צריכים ללמוד חוקים אלו ראשונים ולאחר מכם ללמד את הגויים. מפני שאנו לא
עושים זאת הגויים בתת הכרתם שונאים אותנו.
החוקים שבהם מדובר הם היחסים שבין הבורא לנברא. איננו יודעים דבר על הבורא פרט
לכך שרצונו להיטיב לנבראים והוא בעצמו תענוג. הנברא הוא רצון לקבל תענוג מהבורא
והקבלה זו שיטה שמלמדת כיצד להשיג זאת. אדם צריך ללמוד כיצד להתייחס לבורא, מה
ואיך לבקש ממנו ואז כל הבקשות יגיעו לכתובת הנכונה.
רצון לקבל הוא חומר של הבריאה והוא קיים גם באבנים, צמחים וחיות. ההבדל הוא רק
בכמות, אבן רוצה לשמור על צורתה וזה כל התענוג שלה, בצמחים ובעלי חיים ניתן לראות
תגובות שונות ותענוגים שונים. כך בנוי העולם שבכותרתו נמצא האדם-הרצון לתענוג הכי
גדול מכולם. אני בטוח שהגדרה כזאת עוד לא שמעתם. לסיום רציתי לומר מספר מילים על
הצד המעשי של הקבלה ולמעשה אין לה צד אחר. מקובל לוקח רצון וחוקר אותו, מהו רצון
זה, מדוע הוא משתוקק דווקא לרצון זה והחשוב מכל לשם מי הוא מנסה לספק רצון זה.
רצון מורכב מחלק פנימי ומחלק חיצוני, לחלק הפנימי שייכים הרצונות להתקרב למקור,
לחקור את המציאות וללמוד את חוקי הבריאה. שאר הרצונות שייכים לחיצוניות. אדם
שמתחיל ללמוד קבלה מרגיש בתוכו מלחמה על עדיפות כל רצון ורצון. ידוע שרק כאשר
האדם נמצא במלחמה עם עצמו הוא מרחם על האויב, אך צריך להשתדל להתאמץ, זה לא
תמיד בידינו, הייתי אומר שתמיד לא בידינו, אבל תמיד יש אפשרות לבקש כוחות וכאשר
הבקשה תהיה מכל הלב היא תתקבל.
בהקדמה לספר הזהר כתוב שאם אדם שם לב לחלק הפנימי שבו אז חוקי הטבע מתייחסים
אליו בצורה שונה, החוקים עצמם אינם משתנים אך האדם מתחיל לראות אותם מזווית
שונה. הוא אינו מסתפק בחקירה חלקית של המציאות אלא משיג את כל הסיבות והחוקיות
שבבריאה. יחס הטבע כלפיו גם משתנה, האדם אינו זקוק יותר לעזרת נביאים, רבנים או
קוסמים מפני שהוא לבדו יכול לשנות את גורלו.
