שביל פריחת הדובדבן
פרחים לבנים-ורדרדים עפו לכל מקום, נוחתים על האדמה הלחה ויוצרים שביל. שביל ארוך ורחב שסובב את העיר, גורם לו לראות כמו אזור פראי ולא מיושב, אך עם זאת, קסום ושלו. צעדיי היו כבדים, המשכתי ללכת בלי ידיעה מה יש בהמשך. ריח נעים ואביבי סובב את המקום, כל הפרחים עפו הרחק-עפים למקום לא נודע, מבאים איתם את הדמעות האחרונות שלי, הדמעות שכבר התפגגו באוויר הקר, קולות הצווחה שלי נשמעו מכל עבר, צעקותיי היהדו במשך זמן. המשכתי ללכת בשביל פריחת הדובדבן-השביל שלא נגמר, הרוח הפסיקה לנשוב, וכל הפרחים נחתו על הקרקע בעדינות, האפלה סובבה אותי. המשכתי ללכת, לאט, לאט נעצרתי ליד אבן דוממת, הבטתי בה זמן רב. ´´אני אוהב אותך..´´לחשתי. במהירות, כל הפרחים החלו להסתובב סביבי, ´´הזמן ללכת..´´ נשמע קול עבה ועמוק. הפרחים סובבו אותי עד שנבלעתי בתוכו. לאט, לאט, הפרחים האחדים שנותרו נחתו על הקרקע בזהירות. שביל פריחת הדובדבן-השביל שלא נגמר
בעע..יצא לי קצת גרוע, אני חושבת שאתקן זאת בהמשך
