נו, אז מה זאת אהבה???
אין ספק שזו שאלת השאלות.....
אהבה, זה כשכיף לי איתך... כשאני מפיקה תענוג מחברתך.... כשהכל זורם בינינו....
כאשר אין התנגשות בין מטרות ורצונות, אלא הכל מוביל להתעלות ולהגשמה הדדית.
טוב, אם אהיה כנה, אז בעצם משמעותה של האהבה בעיניי היא, שהביטוי שלי דרכך גורם לי עונג. שאני אוהבת את עצמי כפי שאני משתקפת דרכך.. שאתה דואג לי ולמה שאני רוצה... וחסר לך שלא... (0:
הרי האהבה היא הרבה יותר לעצמי מאשר לזולת. אז בוודאי שלא ארצה לאהוב מישהו שיגרום לי להרגיש רע עם עצמי, אלא ארצה להפיק תועלת מהאהבה הזאת! "אני אוהב אותך, רק אם ייצא לי מזה משהו"..
אהבה כזאת, היא גשמית. היא מתממשת, ברגע שאני מסתכלת על האגו שלי ועל הרצון לקבל שלי, כעל בעל הבית.
חוכמת הקבלה טוענת, שיש אהבה רוחנית שלא תלויה באגו שלנו ובזווית ההסתכלות הספציפית והצרה שלנו על החיים. האהבה האמיתית קיימת ולא תלויה בשום דבר, פרט למטרה המשותפת שלנו.
כאשר הרצונות שלי הופכים להיות גם הרצונות שלך. שאם חלום חיי הוא להקים משפחה, אתה לא תגיד שאתה מעדיף קריירה... אלא, שנראה את הדברים מנקודת מוצא זהה.. הסכמה והבנה.
כך הרבה יותר פשוט וקל...
אמנם ניגודים נמשכים, אבל הם לרוב לא מחזיקים מעמד.
כי כמה כבר אפשר להלחם או להתפשר?
כל עוד יהיו שינויים תכופים ברצונות של שני הצדדים וכל אחד "ימשוך" לכיוון שונה – במקרה הזה,
עתיד הקשר לעולם לא יהיה ניתן לחיזוי.
והרי כל דבר גשמי, יש לו שורש רוחני:
לפי חוכמת הקבלה, "כל הדומים בצורתם (תכונותיהם הפנימיות) נקראים "אחד" (או "אוהבים") וכל השונים בצורתם, נקראים "שונים ("שונאים"). זאת אומרת, שכאשר שני אובייקטים שווים בתכונותיהם, הם מתאחדים. זה לא אומר, שמשניים הם הופכים להיות אחד, אלא שהם כמו אחד.
כל מה שמתרחש עם האחד, מעשיר את רעהו ומורגש ברעהו.
"התקרבות הדדית של רצונות, מחשבות ותכונות (שזה בעצם אותו הדבר, כי התכונות קובעות את המחשבות והרצונות), עושה אותם קרובים, אוהבים ומבינים איש את רעהו.
לעומת זאת, התרחקות הדדית בין תכונות ורצונות, עושה את האנשים שונים אחד מהשני עד כדי ריחוק ושנאה".
הקבלה מסבירה , שאהבה היא הרבה יותר ממשיכה פיסית. אהבה אמיתית היא רוחנית!
היכולת לאהוב את הזולת כמו ואף יותר מכמה שאני אוהבת את עצמי.
אהבה אמיתית, היא להגיע לדרגה, שבה שני אנשים יוצאים מעצמם ומתחברים יחד עם כוח שלישי נוסף:
מה שנקרא במקורות "איש אישה ושכינה ביניהם".
ההסבר הוא, שאף אחד מאיתנו לא יכול לייצר אהבה לבד. אנחנו משולים לשתי נקודות נפרדות, כשכל נקודה מרוכזת בעצמה. לכל אחד מאיתנו יכולים להיות רצונות קטנים ושונים, לפי מידת התפתחותנו. (בגשמיות, הרצונות מתחלפים כל הזמן. פעם אני רוצה X ואח"כ מחליט שאני רוצה Y).
ברוחניות, המטרה לא משתנה. לכן, מה שבאמת יחבר בינינו ולא ישתנה היא מטרה אחת, בסיסית ומשותפת שתהיה הדבר המרכזי ביותר שאנו מתבססים עליו. על מטרה זו, הקשר בעצם נבנה ובלעדיה הוא חסר משמעות.
אז ורק אז השכינה תתגלה בינינו. אותה השכינה היא בעצם כוח עליון שמאיר אותנו ונותן לנו את ההרגשה שביחד, עם המטרה המשותפת - המציאות נראית ורודה לגמרי ושניתן להתגבר על כל הקשיים. כמו זוג מאוהב, שעל כל צרה שתבוא עליו, יהיו לו את הכוחות להתגבר באופן שאי אפשר לתאר.
פתאום הקשיים יתגמדו. אין עוד אף כוח בעולם שיכול להשתוות לאהבה שכזאת.
בעל הסולם כותב, "אהבה שאינה תלויה בדבר, היא שהרגיש בתוכו מעלת חברו. שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו באהבה רבה לאין קץ".
היינו, המעלה שאני רואה אצל מישהו אחר, היא אך ורק החיפוש וההצמדות שלו אחר מטרה חיצונית עליונה, אשר דומה לשלי והוא רוצה אותה בכל מאודו. בזה הוא בעצם מודל להערצה ואהבה עבורי.
זהו המפתח להבנה הדדית ולאושר.
אז, אל תפסיקו לאהוב...
כי רק אהבה מביאה אהבה.....
"ככה זה כשיש שניים, מסתבר זה תמיד פעמיים
לדבר, זה נותן לי את הכוח
להתגבר גם על מאה מכות".
(שלמה ארצי וריטה – "שניים").
את החומרים של הקבלה לקחתי מהאתר WWW.KABBALAH.INFO
