האורות החשוכים
הצללים המנוגדים
פעם לכאן
מסתכל,
פעם לשם.
אין שום דרך
או צורה
להסביר.
עם חיוך עמום נעמד,
מתחיל להסתובב
סחור, סחור.
מצביע על דמות
צל שנלכד,
מתכופף על ברכיו
ובוכה.
רוני מוזל
-
....
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אמממ... את מתכוונת לכותרת? אולי את צודקת אבל הכוונה היא יותר שכאילו "הרגשתי מועקה שהוא לא רצה אותי ועכשיו זה מין אבן ירדה מהלב כאילו המועקה ירדה הוא כן רוצה אותי ובגלל זה , זה הקלה.." [ליצירה]
- [ליצירה] אייאייאיי משהו איתי.. האמת התכוונתי להתעכב אבל לא שמתי לב כי כתבתי את זה מהר וזה תמיד קורה לי או שאני משמיטה אותיות או שמה כל מיני אותיות אחרות... אהה כן והעיניין ען ה-י'.... אני תמיד שמה י'.. אני לא יודע למה פשוט תמיד יש לי הרגשה פה צריך לשים י'... חח :) בכל אופן תודה על התיקונים... [ליצירה]
- [ליצירה] אמ... שיכנוע עצמי זה ניראה כאילו היא מנסה לשכנע את עצמה להיות שמחה... או שזאת לא הייתה הכוונה?.. [ליצירה]
- [ליצירה] אממ... בד"כ זה מסמל חולשה, כאילו מישהו שנישבר ... תלוי במצב ש/אתה נימצא בו... אבל כאן הכוונה היא שהיא כל הזמן חזקה והיא לא יכולה יותר היא רוצה להישבר לבכות ולהיות חלשה שלשם שינוי מישהו אחר יהיה החזק.... [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחח תודה לקחתי לתשומת ליבי... :) [ליצירה]
- [ליצירה] כואב כמה שזה נכון... [ליצירה]
- [ליצירה] ... "עמית רומם" אממ לא הבנתי איפה התיאורים "הגסים"... מיקה... אהבתי, חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] ... משעשע... כתוב יפה ובאמת כמו ש"רבקה בורג" כתבה נותן לקחים לחיים של כולנו... [ליצירה]
- [ליצירה] :) [ליצירה]
- [ליצירה] .... אני רוצה להגיד שהייתי בלפחות 3 טקסי שואה ביומיים האחרונים ופשוט כולם היו ביזיון ממש מוםע מחזמר על הבמה אשכרה "כוכב נולד" אחרי הטקס האנשים היו עסוקים בלהגיד "יהה איזה יופי איך הם שילבו את האורות והמוסיקה (שהייתה קצבית!) והעשן.... פשוט שישימו די ג'י על הבמה וזהו... אני וחבריי יצאנו בהרגשה של "זה היה טקס יום השואה נכון? , איפה הזיקוקים? , מחלקים עכשיו קרטיבים?" זה היה פשוט ביזיון ... לפחות אני רואה שיש אנשים שכמוני כועסים על זה שעושים צחוק מיום השואה והופכים אותו לפסטיבל וצוחקים בצפירה אומנם מועטים אבל יש... אני מקווה שהאנשים האלו יתרבו.... אחרת דבר כזה יחזור בקלות לקרות... [ליצירה]
