"נולדה לי אחיינית" הודיע לי רמי באושר. "מזל-טוב" עניתי, וחיוך מאומץ נרחב על מקצת שפתי, רק כדי לתת לו הרגשה טובה. "אתה יודע למי מאחי נולדה הבת?" "לטל ורותם?" "איך ידעת?"מבט תמיהה התפשט על פני רמי "סתם ניחוש פרוע..." אמרתי בבת צחוק, עכשיו, ידעתי! ידעתי שעכשיו תגיע השאלה התמידית, השאלה הגורלית, השאלה שרמי שואל כדי לגרות את עצביי, "ומה עם אחיך הגדול, נו, זה.. איך קוראים לו... נו... שכחתי את שמו" "שמואל!" נידבתי את השם, למרות שידעתי לאיזה כיוון רמי חוטר, לעוד עלבון."כן! שמואל! נו, מה איתו? הוא לא מתכון אתה יודע... הוא לא מתחתן אול...?" לא נתתי לו לגמור את המשפט ועניתי בגאווה מדומת "שמואל עכשיו בישיבה!" וכאילו לא ידעתי למה הוא מתכוון, תמיד הוא עושה לי את זה! למה? למה העלבון הזה? מה זה אשמתי ששמואל החליט ללמוד בישיבה ולא להתחתן?! מה זה אשמתי שרמי הוא הבן הכי קטן במשפחה ולכן כל מי שמעליו חוץ משירה כבר נשוי?!, התמרמרתי עם עצמי, אבל רמי קטע את מחשבותי "טוב, יהודה, ביי, אני צריך לקנות משהו בסופרמרקט!" אמר  והסתלק בריצה מהירה לעבר הסופרמרקט השכונתי, "יופי, תלך!" אמרתי בשקט ובקול מעוצבן, פניתי לשביל של הגינה, דמעה ירדה לי מהעין, בעטתי באבינים מזדמנות, התרחקתי מאנשים, חיפשתי מקום בו אוכל להיות לבד, בשקט, לפרוק את העול, ישבתי על ספסל שהיה מבודד, אבל בשבילי הוא היה גלגל הצלה, התישבתי,ואז הרשיתי לעצמי לפרוץ בבכי. וחשבתי, למה הוא עושה לי את זה?! למה?! אני לא יכול להחליט על שמואל מה הוא יעשה! מאז שרונית אחותו התחתנה, לפני שלושה חודשים, הוא כל הזמן מציק לי בעניין שמואל, מתי הוא מתחתן?, נו, נו, מה קורה אם אחיך? הוא ישאר רווק?, שאלות מעין אילו עלו למוחי, שאלות שרמי עקץ אותי איתם, לפעמים היה בא לי שרמי לא יהיה קיים בכלל, הוא גורם לי סבל רב, רב מנשוא, סבל שעוד ישאיר אותי לבד בעולם. עד לפני חצי שנה רמי היה החבר הכי טוב שלי, לפתע הוא סטה ממני, והלך לו לדרכו, ולמשפחתו, זה כואב לי, זה מציק לי, הוא כל הזמן מתרברב עלי!!! כל מה שיכולתי לעשות לשיפור המצב הוא לבקש מהקב"ה ששמואל יתחתן מהר...