ואת לא הבנת
איך פתאום
אני מוכן לשבור
את הענפים
ולתת לעלים לנשור
בלי שיהיה להם
מה לעשות על האדמה
את לא הבנת
איך אני קם והולך
בלי מילים
אבל אני לא רציתי לאמלל אותך
לא רציתי שיישאר אצלך זיכרון
שלא אוכל לנקות ממנו את הדם
ולהשאיר אותו טהור כמו שאני רוצה
אני ידעתי הרי
שאת יפה כל כך, כל כך שלווה
ואני לא רציתי
לאמלל אותך
במילים, בשתיקות, במבטים ובעיניים עצומות
היית נוגעת בי
ומשהו היה נשבר הרחק מכאן
הרגשתי צורך לקום אליו
והכל היה מונח על השולחן
מסודר בערימה אחת
עד שלא היה סיכוי
להפיל דבר
ואני לא רציתי לאמלל אותך
אז הנה העלים נושרים
הנה הענפים השבורים
ואת לא מבינה
למה אני לא נשאר
אולי זה עוד לא מאוחר
לא רציתי לאמלל אותך
גם אם יש לי זמן
עד שנגיע לשם
אני יודע לאן זה יוביל
במילים כתובות, בעל פה
בצער, בשמחות
באמיתות ובשקרים
משאיר לך את העלים שנשרו
בשידה ליד המיטה
תוכלי לחבר אותם מחדש
או לבכות בלי סיבה
כשהירוק שלהם ייעלם
שהם ישאו את האבק בשבילך
לא רציתי לאמלל אותך
