הקטע הבא נלקח מספר שנמצא בתהליך כתיבה :

חזרתי לבית אחרי יום מתיש ,כיום אני כבר לא עובד באותה תחנת דלק אבל עדיין ,עבודה פיזית הרבה יותר זמינה היום ,שכרתי דירת חדר בירושלים ובשנה שעברה גרתי עם כמה חברים ,למרות שהיה נחמד ומשפחתי לפעמים נדמה לי שתמיד עדיף לבד ובכלל, כל הקטע הזה של חברים הוא בדרך כלל עניין של אנוכיות ,כשיש למישהו הרבה חברים זה רק מעיד על זה שרע לו עם עצמו כשהוא לבד ,למשל אחד החברים שלי רועי, התקשר אלי שלשום כדי שנצא לאיזה בר כי משעמם לו

רצח בבית , אז זה כל העניין ,הוא רואה בי משהו שיסיח את הדעת מעצמו, לא איכפת לו מה באמת קורה אותי ,כמובן שאני לא מכליל – אבל ככה זה בדרך כלל. אז התקלחתי וישבתי לי קצת במרפסת , לפעמים אני אוהב פשוט לחיות ,נשמע קצת מוזר? ,אני מתכוון לזה שאנשים תמיד עסוקים במשהו ,ואם הם לא עושים כלום אז הם עסוקים במה לעשות אחר-כך, כאילו תחשבו על זה ,כל החיים שלהם מבוזבזים על זמן הכנה ,זה כמו שהיינו ילדים והבנות אהבו להתלבש ולהסתדר כאילו הן מתחתנות או משהו והבנים היו כאילו מכינים את עצמם לאיזה קרב בלוחם דמיוני ,כל הכיף היה בעצם ההכנה ,המשחק עצמו היה תמיד נדחק לפינה.

וככה זה נמשך בחיים ,אנשים כל הזמן אומרים לעצמם :

אחרי הצבא נתחיל את החיים

אחרי התואר נתחיל את החיים

אחרי החתונה נתחיל את החיים

אחרי שהילדים יגדלו נתחיל את החיים....

ואז ,הזמן היחיד שהם באמת חיים ,זו השנייה הזאת לפני המוות שבו הם מבינים שכבר לא נשארו חיים שצריך להכין לקראתם משהו ,כנראה שזה נמשך כך כל החיים כי אנשים פשוט מפחדים מהחיים ,וכשאנחנו מפחדים ממשהו ,הכי טוב זה לעסוק בדברים אחרים.

אז כמו שאמרתי ,אני אוהב לחיות ,פשוט לשבת לי במרפסת ולא לעשות כלום , אפילו לא להתרכז באיזו מחשבה ,לתת להכול להשתחרר ולהתבונן בעולם מהצד ,אולי זה נשמע פילוסופי מידי ,אבל תאמינו לי ,זה מאד מעשי ומונע את כל כאבי הראש שיש לפעמים עד שנדמה לנו כאילו המוח פשוט דופק לנו בדלת וצועק "תפסיק לחשוב כל הזמן ,גם לי מגיע לנוח מידי פעם!!"

חשבתי שוב על הספר והחלטתי לקחת את זה ברצינות ,ספר זה לא עניין פשוט ,אני לא רוצה לכתוב משהו עם עלילה מרתקת ,כי כשהעלילה המרתקת נגמרת

אתה תמיד נשאר עם תחושה של החמצה ,למרות שעדיין תציע את הספר הזה לאחרים ,רק כדי לא להרגיש שאתה היחיד שבזבזת זמן ,ובמקום לומר שהספר היה משעמם, בדרך כלל נאמר שהוא קלאסי - עוד מילה יפה למשעמם!.

אז החלטתי להתקשר לחבר שלי דורי ,שהוא באמת אחד האנשים שאני מחזיק מהם בכל מה שקשור לחכמה, גרתי איתו אחרי השחרור ואיכשהו תמיד היה לו משהו חכם להגיד .

פעם אחת נכנס אלינו לדירה צחי ,עוד אחד מהאנשים האלה שתמיד נראה לך שהתפקיד העיקרי בחיים שלהם הוא להבהיר לך עד כמה אסור להסתבך בצרות , סוג אנשים כזה שתמיד לחוצים ותמיד ממהרים כי יש להם איזו ועדת משמעת במכללה או איזה דו"ח שהם לא שילמו.

כמו תמיד הוא היה בלחץ וסיפר לנו שהחברה החדשה שלו איכשהו גילתה שהוא נישק מישהי באיזה מסיבה ואין לו מושג מה לעשות כדי לא לאבד אותה ,ברור שאני שותף לדעה של כולם שהיא צריכה להיפטר מהזבל הזה ,אבל חבר נשאר חבר - קטע מפגר של בנים!.

בכל מקרה ,דורי חייך את חיוך הפתרונות שלו , הקטע שבכלל לא היה לו זמן לחשוב על תשובה ,הוא פשוט שלף אותה מהשרוול ואמר "לבנות לא משנה באמת מה אתה עושה או איך אתה עושה את זה ,מה שחשוב באמת הוא באיזה אופן המעשה שלך מציג אותם ,ומה זה אומר לגביהם " ,כמו תמיד הצטרכנו לבקש הסבר והוא המשיך ,עוצר מידי פעם לעשן את הנרגילה שלו  "אני מתכוון למשהו יסודי ועמוק בנפש של הבנות , כשבחורה בוגדת בחבר שלה ,הוא נפגע בגלל שהוא לא מאמין שאחת כזאת שיקרה עליו ,כלומר הכתם הוא עליה,

אבל כשבחור בוגד בבחורה ,היא תמיד תוסיף את הקטע האישי של 'מה הוא עשה ממני ,עכשיו אני אחת שבגדו בה' ,כאילו עכשיו גם היא מוכתמת ,או שמשהו לא בסדר בה".

"אולי תגיע לעניין " צחי קטע אותו "הרכב שלי חוסם פה את כל השכונה למטה ואין לי כוח למשטרה". דורי המשיך "העניין פשוט, אתה תהפוך את זה ליתרון מבחינתה ,כלומר! ,תגיד לה שלפני שנישקת את אותה בחורה ,לא חשבת שאתה באמת אוהב אותה (את החברה!) והיה לך בראש כל מיני ספקות לגבי זה שלא תרגיש רע אם תבגוד ,אבל עכשיו ,אחרי שנישקת מישהי באיזו מסיבה - וכמובן תוסיף

שהיית שיכור – אתה מבין עד כמה היא - החברה - חשובה לך, והחרטה הזאת שאתה מרגיש גורמת לך להבין שאתה לא מסוגל בכלל לחשוב על לבגוד בה".

"שטויות" אמרתי "היא לא תקנה את זה  , דורי נשף עליי את העשן של הנרגילה ואמר "זה ראש של בנות ,אתה אף פעם לא תבין ,לפעמים העומק הזה שיש להן

גורם להם לחשוב שמאחורי כל מעשה טיפשי שלנו ,מסתתרת באמת איזו כוונה עמוקה". דורי צדק ,כמו תמיד גם הטריק הזה עבד והיא קנתה את זה ,האמת שזה סיפור די ישן והיום הוא רק נהיה חכם יותר ,ככה לפחות אני חושב.

נכנסתי מהמרפסת והתקשרתי אליו ,הוא היה עסוק עם החברה שלו אז אמרתי לו שאני צריך לדבר איתו ככה שידאג להשאיר את עצמו מחר בערב בבית ,כי אני קופץ לאיזה קפה ,ניתקתי את השיחה והלכתי לישון ,אם יש משהו טוב בעבודה פיזית במפעל זה שרק שם אתה לומד להעריך את השינה בצורה שקשה לתאר ,הגוף שלך מקבל מין צמרמורת נעימה כזאת בכל פעם שהוא חושב על המיטה החמה שמחכה לו בבית ,אז נשכבתי במיטה וקראתי איזה ספר ,כשטוב לך עם עצמך ,ללכת לישון זה עוד בילוי של החיים ,יש מספיק אנשים שלא אוהבים את הזמן הזה לפני שהם נרדמים והכול חשוך סביבם ,כי כשיש חושך אז אין

שום דבר שמפריד ומסיח את הדעת מהויכוח הצורם הזה בינינו לבין עצמנו ,אני לא סובל מזה ,כנראה שכל הצדדים שבי עייפים מידי אחרי יום עבודה הורס, אז הלכתי לישון.

                   ******

השעון המעורר הצליח לנתק אותי מארץ החלומות  ,שמתם לב שאף פעם לא חולמים על שעון מעורר ,תמיד הרעש שלו נדמה לנו בחלום כמו איזה טלפון או רכבת ,או כל דבר אחר חוץ משעון,שמעתי שזה עניין נפשי ומטרת החלום הוא מילוי משאלה ,ברגע שהתת-מודע שומע את השעון ,המשאלה שיש לו היא להמשיך לישון ולכן הוא מדמה לאדם שהרעש זה לא באמת שעון שצריך

להעיר אותו ,ככה או ככה ,טוב שהתעוררתי ,יש מחלקה באיזה מפעל שמחכה לעובד שלה. התארגנתי מהר וירדתי לתחנה ,אנשים לחוצים תמיד מסתכלים לכיוון שממנו האוטובוס צריך לבוא כאילו שזה מה שיגרום לו למהר ,אני מעדיף להסתכל על דברים אחרים ,האוטובוס יגיע או לא בלי קשר לדחיפות שאני צריך אותו. בירושלים יש למאבטחים קטע כזה של סימפתיה ,תמיד שואלים אותי מה נשמע ,ומאחלים לי בוקר טוב ,אז אמרתי להם שאם יש משהו טוב בכל הקטע הזה של הפיגועים זה שפתאום כל המאבטחים נשמעים כמו החבר הכי טוב שלך.

אני תמיד מעדיף להיכנס לאוטובוס מלא באנשים ככה שאתה יושב באיזה כיסא בודד שלא אתה בחרת את המיקום שלו , כי אם אתה נכנס לאוטובוס ריק ומחליט לבד איפה לשבת ,יש מצב שכל הנסיעה יהיו לך מחשבות כמו "יכולתי לשבת

שם" או "למה לעזאזל ישבתי דווקא כאן" ,ככה זה איתנו ,ככל שהבחירה שיש לנו

יותר מגוונת ,אנחנו פחות מאושרים ,אין לי מושג למה ,אבל זה נכון.