מרגישה שחיי אוזלים פתאום, כך בין רגע נגנבים

הנשמה שלי מתפוררת לרסיסים כל כך קטנים

אין בי רצון, אין בי כוח, מצחי בוער מחום

רציתי לישון ולא לקום, או להתעורר אל תוך חלום

בטני מתהפכת, גרוני ניחר, עיניי נעצמות

האם זה המוות שהגיע? לקחת אותי איתו על כנפי הדמעות

השיעול מבקיע את כל דרכי נשימתי, והפחד מחליש את ההד

מרגישה כל כך לבד ברגעי אמת..

אין מי שידאג בזמן שכמו נר אני דועכת

אין מי שירפא את הכאב, שיתפזר כמו השלכת

אין מי שיקשיב לבכי, לקולי שכלום ממנו לא נשאר

ואני כמו אסירה, לבד שבויה בתוך חדרי הקר.

שרועה על מיטתי ללא תזוזה, מיואשת

זיעה קרה על פניי ניתזת .. והתקווה אותי נוטשת

אין צלצול וההגה, הכל נשאר דומם

ורק עיניי מתמלאות בדמעות, ולבי מדמם.