צורֵי האידיאל מתחילים
על כנפי מחשבותי לדאות
וברוח חיוּת ממלאים
בפרץ את חלל הריאות
על סעיפי מחשבותי עומדים
בלבוש פאר ועטרה
אך לפתע פתאום מתגמדים
אל מול המציאות המרה
כי בהסתכלות חיצונית תמימה
יפה עליהם לשורר
אך כבר בשלבי ההגשמה
הרגש הגשמי מתעורר
לשמור על הארץ הייתי מייחל
בידיעה כי דבר זה אדיר ונשגב
אך זאת עד לרגע בו לפתע החל
הכאב המעיק שבגב
וכבר לא אזדקף ואביט בגאון
עם שלהבת בלשד עצמותַי
רק אביט ללא הרף במחוגי השעון
?ואשאל ביאוש: עד מתי
וכבר לא אשויץ על היותי שומר
מלווה ברוממות התחושה
,רק אתפלל :"הו מתי תגמר
?השמירה המַלאה הקשה
וכבר לא ארגיש תחושה של שליחות
אשר תוקפה כמעיין המתגבר
רק אתלונן על חוסר נוחות
ועל הכאב ברגליי, המְשבר
מתי אזכה שוב להתעלות
?מעל הפרטים הקטנים
מתי אחזור בתוכי לגלות
?עוצמה וכוחות איתנים
