אסופים, עטופים בין זרועות הערביים. בין הברות למילים שרוצות. בין חולצה לבנה של אור, לאור במבט השחור. בין דמדום לתכונה של ערב-חג. ואוהבת את הביחד שלנו לבד. ואוהבת את הלבד שלנו ביחד. ו/או-הבת אותך. ואתה הולך. עם קפקא ואיתי, שמלווים אותך מחלון הקומה השלישית, מאחורי הקו-אופ. או לבד. נורא לבד?! ואתה הולך וקטן. הולך וקטן אל בית אלוקיך, שלפעמים מסכים להיות גם שלי. וקפקא ואני מדברים על זה שאם לא עבדו עלינו והעולם באמת עגול, אז אולי בכלל אין לאן לברוח. ככל שמתרחקים בנקודה אחת, מתקרבים באחרת.