יום חמישי 18:17 אני כבר בקו חיפה-ת"א שאותו למדתי כל-כך טוב להכיר. תמיד שאני נוסע ברכבת אני רואה כל מיני טיפוסים, היום למשל ראיתי בחורה שעברה ממש מול פני עם הציצי הכי גדול שראיתי בחיים. לא יכולתי להתאפק וצילמתי אותה עם הפלא-פון שלי, אני מקווה שזאת לא התחלה של קרירת פורנו,. אחרי כמה דקות של נסיעה ודפדוף בתמונות שלה חמושה היטב נכנסתי למוד התעפצויות של 50 דקות פלוס מינוס. וכמו תמיד התעוררתי בנתניה כי יש דברים שאתה יודע מראש כמו שכדי להכין פופקורן צריך להכניס אותו למיקרוגל לשלוש וחצי דקות אבל עדין ב30שניות האחרונות צריך לראות שהוא לא נשרף ומנתניה לתחנה שלי בת"א יש עוד 10 דקות שאותם אני מעביר בכמיהה עזה לכך שהנסיעה ברכבת תימשך עוד שעה שעתיים של שינה, אפילו אם היא מלווה ברעש של תינוקת צווחנית, הודעות על התחנות המתקרבות ואיזה פרחה שקיבלה פלא-פון חדש וחייבת דווקא עכשיו לבחור לה צלצול חדש בלי להתחשב באנשים שבשבילם הרכבת היא מטה אחת גדולה ומבריקה בצבאים של כחול ואפור באורך של  300 מטר הנוסעת במהירות של 90קמ"ש למחוז החלומות והחלומות בהקיץ.                                                                                      אחרי שסידרתי את המדים ושמתי את התיק והנשק ירדתי בתחנה ואחותי החמודה באה לאסוף אותי בפגו 206 של המשפחה, התחלנו לסוע הביתה עם קסטה של קוויין מתנגנת, חלונות פתוחים כשנינו מרגישים שכל העולם קטן עלינו.                                                                        הגעתי הביתה והפתעתי את אמא ואבא ולשמחתי בדיוק אמא הכינה מרק בקר, אכלתי אותו עם קצת לחם טרי, והטעם שלו היה קדוש                 באמת שאפשר לקחת קערה עם המרק הזה ולהתחיל להתפלל אליה. אבל לשמחתי הדת שלנו לא עד כדי מטומטמת שצריך להתפלל לאוכל טוב. כהרגלי חיפשתי לי את רגעי הפרטיות היקרים לי כל כך ושחסרים לי יותר מזהב מהיום שבו התגייסתי לצבא.