בס"ד
ת"ר מעשה במקום אחד שהיה ערוד (נחש מסוכן) והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לו לר´ חנינא בן דוסא (על דבר אותו ערוד) אמר להם הראו לי את חורו הראוהו את חורו נתן עקבו על פי החור (שם את עקב רגלו בפתח החור, וסתם את פתחו) יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתפו (רבי חנינא,לקח את הנחש המת, והביאו לבית המדרש) והביאו לבית המדרש אמר להם (לבני אותו מקום) ראו בני אין ערוד ממית אלא החטא ממית באותה שעה אמרו אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו ר´ חנינא בן דוסא.
[הערות בשחור, הן שלי, כדי להסביר מעט]
פורים התשס"ה, חצות הלילה, בני ברק.
ברחובות, לא נראית אף קבוצת אנשים.
בודדים, הולכים במהירות, לא עוצרים.
.בקצות הרחובות, עומדים שוטרים, ומאיימים על הנעצרים והמתאספים
אוי לקבוצה שתיעצר, אוי להם שאלה תכה בגופם.
בחשכת הליל, נעצרת מכונית, ויורדים שלושה גברים.
שני בחורים, ומבוגר.
שני בחורי הישיבה, נפרדו מכבוד הרב, אשר אותו ליוו למקום מגוריו.
מפינת הרחוב, הגיח שוטר, כקלגס מאיים, עם אלה על כתפו-
"התפזרו ומיד, המשיכו ללכת!"
הבחורים, פנו לרב ונפרדו ממנו במשך כדקה, אך השוטר לא הניח, והרים אלתו, כדי להכות.
נשמתם של הבחורים, נעתקה..
מעצמת הפחד, ומהבושה-"כיצד מעז אותו שוטר בן בליעל להרים אלתו על הרב?!?"
אך,הרב, בניחותא, ובלי פחד-הרים ידו, סובב את ידו של השוטר, כך שהאלה תפנה לכיוון השני.
הרב פנה לבחורים ואמר:
"תודה שליוויתם אותי, לילה טוב".
הבחורים פנו ללכת, והרב פנה לשוטר:
"כעת, אני ממשיך ללכת."
האם, מאותה שעה נאמר:
"אוי לו לאדם שנפגע מאלתו של שוטר, ואוי לו לשוטר שפגע ברב "
???
