מנגינות שקטות מתנגנות
אני מושיט יד למושב לידי
יכול להיות שהיית שם פעם
גשם יורד
ואני מנגב את האדים מהשמשות
כל כך הרבה עברנו
עד שהקצה
נראה לי רחוק כדי להתקרב
מקיף את העיר
בתחושה של חוסר סיפוק
בפינות חשוכות
עומדות זונות בגשם
ניידות משוטטות בלי הכרה
ואני נוסע
חושב על ניומן במורד
ואחר כך עלייך
על הזונות בגשם, עומדות בפתח מוסכים
לאן אני נוסע מכאן?
מנסה להיזכר, מתי ראיתי אותך פעם אחרונה
כל הזמן ביחד
והמרחק לא מתקצר לעולם
בלי הפסקה, בלי עצירות
מה יכולתי לעשות במקום?
קצה העיר מתחיל בים
שם אני יכול לדמיין
את עצמנו מאבדים
שניות אחרונות
לפני שהכל ישכח
יכולתי לחפש את ההשתקפות של האור בשלוליות
כדי לדעת לאן אני נוסע מכאן
איך אני מצטייר פה, בגשם היורד
עכשיו הוא רק שלנו
ומנסה לדמיין אותך
מביטה בו
דרך החלון
כמה זמן לא ראיתי אותך
כול הזמן ביחד
ולא מצליחים לדוג את עצמנו מתוך תוכנו
פעם אמרנו שזה זמני
אחר כך החיים לקחו מאיתנו את האופציה להכריע
אמרת שתמצאי אהבה אחרת, ואז תחזרי
אני זוכר רק גשם יורד
מביט בזונות ובילדים שדוהרים על כבישים צרים
להספיק עוד רגע שיילך לאיבוד
כל הכישלונות בצד אחד של הדף
ובצד השני, מצייר בית עם קירות שבורים
עוצר ברמזור
וברק כמו מנגן איזו מנגינה שיכולה לסיים סרט אימה
יכולתי לפנות, לברוח מכאן
גם הזונות מחכות לימים טובים
מביט בגרפיטי שעל הקירות
יש חיים שלא התחילו, וכבר נכתבו
אני מחזיק את ההגה
יודע, שכל סיבוב, הוא רק כדי להרגיש מנצח
אבל בפנים, שום דבר לא זז
ואני מחכה שתופיעי
באמצע הרחוב
תאמרי שטוב לנו
ושאין צורך לחפש את האושר
ואני אחזור, אברח מהגשם, מהזונות, מסיפורים על חיים שלא הכרתי
אמרת לי פעם, גם אותך המציאות תתפוס בסוף
