"...בהתחלה, ליטפתי את ידיה העדינות, הלבנות והטבעתי את ראשי, את אפי נושם את ריח השמפו משיערה הבלונדיני-אדמדם. אז נשקתי למצחה החלק, נטול הקמטים והדאגות, סגרתי ללא התנגדות את עיניה הפקוחות בידי ונשקתי לעפעפיה - ריסיה נושקים לשקע בין סנטרי לשפתיי - ליבי הולם בפראות, ידיי רועדות. הנחתי את שפתיי על אפה המעוגל, טועם אותו בזהירות. נשקתי לשפתיה המפושקות קמעא והקרות מרגיש את שיניה ואז, דרך הסנטר בנתיב של נשיקות קטנות ושבירות הגעתי לשקע בין הלסת לצוואר ונשקתי לה בנקודה שהיא הכי אהבה שנכנעה לשפתותיי הלוחצות פנימה כמו לאצבעות רופא הבודק דופק. ולאט לאט החושים התחילו לחזור אליי וריח חרוך נזל לאפי ורעש הסירנות המייללות מכל עבר, רחוק וקרוב, נשפך לאוזניי וטעם דם, זיעה ופה שיבש מפחד אכל את חיכי ושולחנות מנותצים מוקפים שברי זכוכית, פלאפונים מרוסקים, תיקים קרועים, גופות פצועים והיא – שוכבת על רצפת העץ, דוממת ושקטה – המראות הוקרנו לתוך עיני ורק בידיי שאוחזות בה, שמחבקות אותה ומצמידות אותה אליי, ידיי שאהבו את הגוף הזה, שכמהו לליטופה בחשכת הקולנוע, שסירקו את שיערה בבקרים אין ספור, שסיבנו את גופה במקלחת וליטפו את שדיה בעודה מתנשאת מעליי, אוהבת , אוהב אוהבים – רק בידיי המבקשות לא הושם ולו שמץ של חיים. היא מתה. האהבה מתה. ובעוד הדמעות זולגות בשקט מעיניי ושני אנשים שאיני מכיר גוררים אותי החוצה על ברכיי גם אניחדלתי
