בלילה קר נושבת לה הרוח מביאה עננים מן הים יושב לו ילד וחלונו פתוח מיופיו של הטבע נדהם ברק את עיניו מסנוור רעם מחריש אוזניו אך ממשיך הוא להביט באותה סערה קפואות במקום שתי רגליו אור הירח נעלם לו אט אט הכוכבים נעלמו גם הם והילד הקטן בחלון עוד עומד לא יכול להפסיק להתבונן הרוח קרה כמו קרח מכה בעיניו הקטנות טיפות ראשונות של גשם בקלילות מטה צונחות ונראה בשניה כי אמא אדמה מחייכת אל על בכמיהה כי רק היא יודעת עד כמה זקוקה לרטיבות ובמהרה האדמה הרומן בין השמיים לארץ נפתח בשריקה איומה הרוח נושבת בחוזקה ואיתה מביאה תשוקה. טיפות מתגברות ללא הרף רעמים וברקים מפלחים השמיים האדמה את פיה פוערת מקבלת אלייה עוד מים ולפתע נראה כאילו לא תהיה הפסקה לתשוקה האדמה לשמיים.