אלוהים מושיב מלאכים יחדיו, אך תחילה אוסף אותם אליו כשהם צועדים על שביל לבן, נעים וחמים עטופים בחום ובאהבה עזה מאין כמוה וטוב להם, הם רוצים להישאר... המלאכית היפה עזבה את חייה בעולם הגשמי ועלתה השמיימה אל עולמה החדש, הרוחני והטהור כשהיא מלווה במלאכים קטנים ולבנים המקיפים את הילת ראשה כשהיא מנעימה את דרכם בשירה, בקולה הצלול והזך כשלמטה, מלווים את לכתה המשפחה, בבכי ובתפילות התהילים...אבדן המלאכית היכה בלבבות המשפחה אשר נותרה המומה ושבורה לרסיסים... הכעס השתולל בליבם... הכאב פילח את כל חדרי ליבם... והלב נשאר חצוי ולעולם לא יתאחה שוב. ומעריצים רבים, זוכרים ומתגעגעים ואינם יודעים שהמלאכית שמביטה על כל אחד מלמעלה רוצה לראות פנים מחייכות... אך הדמעות זולגות בכל עת, בכל פעם שרואים תמונה,בכל פעם ששומעים שיר שלה או בכל פעם, שנזכרים בזיכרון מתוק מהעבר... הנחמה היחידה היכולה מעט להרפות מהכאב העצום שנותר,זו החשיבה הטבעית, המדמיינת עולם מלא בפרחים רבים, פרחים יפים ויפים פחות, פרחים עדינים ופרחים דוקרניים, פרחים קטנים ופרחים גדולים... הפרחים של אלוהים.וכשאלוהים מחליט שפרח מסויים סיים את תפקידו בעולם, הוא קוטף אותו בעדינות רבה ואוסף אותו אליו באהבה...כשהחיים בעולמנו הסתיימו והגיע הסוף,בשמיים למעלה, זו התחלה חדשה... XXX לזיכרן של עפרה חזה ומלכה היללי ז"ל.