זה קרה לי לא מזמן, רציתי לברוח מזה אבל לא הצלחתי
זה גרם לי להרגיש מנותקת מהכל, כל חיי סבבו סביב זה.
זה גרם לי לרצות לבכות לפעמים, שאלתי את עצמי -למה זה בא לי עכשיו
אני רק נערה שעוד לא רוצה להסתבך, שרוצה לבלות להנות
וגם להצליח קצת ללמוד.
אבל אז הבנתי שאין לי בזה שליטה, שככה זה וזה קורה לכל אחד
בשלב מסוים, הבנתי שזאת -אהבה.
אהבה שגרמה לי לעמוד במקום במין חוסר ישע כשכל העולם ממשיך לנוע
סביבי. שמרתי את זה בבטן במשך זמן כה רב ולא הצלחתי להוציא את זה
החוצה. ועכשיו אני מנסה בתקווה שזה יעזור ואולי יעלים את חוסר הישע
בו אני נמצאת זמן כה רב, עכשיו אני מנסה אבל עוד לא בפניו
לזה עוד אין לי אומץ ואני לא מוכנה אבל לפחות עכשיו בפני עצמי אני
מוכנה להודות- אני אהבתי אותו, ואני עדיין אוהבת.
עכשיו אני חשה כאילו אבן נגולה מליבי אבל עדיין לא כולה
ובתוך תוכי אני יודעת שהיא לא תרד עד אשר לא אממש את-
האהבה.
