הייתי רוצה לדמיין אותנו
במקום אחר, בזמן אחר
אני לובש חליפה עם כובע חום
את לובשת שמלה אדומה עם מטפחת על הראש
אולי אז היינו אוהבים יותר
כול השקרים
כול הסודות
הכול היה מסתדר בשורות
ומונע מאיתנו את הזכות
להיבנות על זיכרונות אחרים
בלי סליחות, בלי חרטות
היינו נבלעים בהמון
זה היה אמיתי
ככה, בזמן אחר במקום אחר
היינו יושבים זה מול זו
ומביטים בפנים
הצדדים אף פעם לא היו סגורים
היינו לומדים לאוהב
הרבה יותר ממה שכתוב בספר
מחזיקים אותם על המדף, כדי למנוע מעצמנו
את האפשרות לשכוח משהו
אי אפשר לאוהב לנצח, את אמרת לי
שרצית להעיר אותי
ואני שיקרתי, כדי להוכיח שמישהו מאיתנו צודק
אם היינו בזמן אחר, במקום אחר
לא היינו צריכים לרשום לעצמנו
כול פעם את התגובות
הרגשות לא היו מסתתרים מאחורי פנים חתומות
בזמן אחר, במקום אחר
הייתי עומד מולך חלש
מוכן להיעלם בתוכך
היית מוכנה לקלוט אותי, בלי לבקש שהדלת תיטרק בחזרה
ובחורף, היינו מביטים החוצה מהחלון
בתקווה, שדבר לא ישתנה
אחרי לילה גשום, אחרי שהזמן יתחיל לתת את אותותיו
מביט בך עכשיו
כמה את חסרה, כמה אני לא הייתי מעולם
הסתרנו פצעים בתוך ארונות עם זכוכית או מראות
שם, מעל הכיור או מעל הרצפה
מצאנו את עצמנו מחדש בכול פעם שגילינו את המחבוא
כמו ילדים קטנים, שנשבעים
ונשארים עם האמונה, שהם גילו את הסוד
אני מביט בתמונה שלך, אני חסר שם
גם את לא ממש נמצאת
מה אפשר לעשות עם פנים, שאינן מגלות דבר מעצמן
לא מסוגל לנחש
אם היינו חיים בזמן אחר, במקום אחר
היינו לומדים לאוהב תוך כדי הליכה
בלי לרוץ, בלי לחפש את האושר
בגרמים גדולים, ואחר כך מתרסקים
שזה רחוק מהסרט, רחוק מהסוף הידוע
שם על עצמי חליפה, וכובע חום מביט במראה
עם סיגריה ביד
כמעט יכול לדמיין אותנו שלמים
במקום אחר, בזמן אחר
זה היה יכול להיות פוסטר טוב בחנות ספרים
עכשיו שאני מביט על עצמנו,
יש גיחוך שמגחך עלינו
כמו במציאות שמתעקשת, לא להיעלם בסודות הגדולים
בשקרים הפשוטים.
