באוטובוס, בדרך מטרנוב לקראקוב.
אין מילים לתאר את הזוועה, את את חיות האדם האלו שרצחו כ"כ הרבה מבני עמנו.
,ללא נקיפות מצפון כאלה ואחרות.
הרגו, וטבחו, ושחטו, ואנסו, ורצחו את כל הבא ליד, ללא כל סיבה.
יהודים?? זו לא סיבה, ולעולם לא תהיה סיבה למעשי הצוררים ימ"ש.
"אין קדוש כה´, ואין בלתך, ואין צור כאלוקינו"- גם ברגעים קשים כאלו אנו חייבים לזכור מי בוראנו הקדוש והנשגב.
למי אנחנו צריכים להודות בכל יום.
על כל נשימה, על כל דקה של אושר, עצב, כאב, כשלון, שמחה והתעלות.
להודות לו על זה שסבא וסבתא חיים, שנותנים לנו כ"כ המון-שבלעדיהם-אני לא הייתי פה! לא הייתי זוכה להיות מי שאני כיום עם המשפחה המופלאה שלי, עם החיים המעולים שנתנו לי-עם המסע הזה לפולין שכ"כ תרם לי, וממשיך לתרום.
לראות שיש סיבה לקיומנו בעולם, וגם שקורים דברים רעים-אסור להתייאש, צריך תמיד להביט למעלה ולראות שהכל עוד יסתדר, השמש עוד תזרח גם מעלינו.
לנסות לנצל כל רגע בחיים שלנו רק למטרות טובות - רק לשיפור כללי ועצמי. שיהיה רק טוב לעולם ולנו. שנבין שיש לנו משמעות כ"כ חזקה, אם אכן אנו חיים כרגע.
להגיד תמיד תודה לה´ על כל הדברים שזיכה אותנו פה בעולמו.
להאמין שכל דבר באמת באמת לטובה.
להבין, שחברים זה בין הדברים הכי טובים שנתנו לנו-ולכן אנו צריכים כ"כ לשמור עליהם, ולעלות במעלות יחד איתם.
לדעת שאנחנו עם קטן עם עוצמות גדולות שטמונות בכל אחד ואחד מאיתנו,
עוצמות, שיעלו אותנו מעלה מעלה אם רק נרצה וניתן לזה לפרוץ.
ולשמוח,
לשיר,
להנות,
לפרוח
ולגדול....
תגובות