מוחק שמות מהראש
נמחקים הידיים מהמגע
עכשיו אני לבד
לא יכול להניח לכל זה להוביל אותי
התאהבויות קלושות
מזכירות לי סיפורים קצרים
שאת הגיבור צריך לחפש
בין השורות
מתקרב אל הקיר
ואז נע אל הצד השני
מטרים ספורים מפרידים ביני לבין החיים
עכשיו זה זמן טוב, למות בלי לבקש דבר
מוחק שמות מהראש
טלפונים מסתדרים בשורות
עם מי אפשר לדבר
בלי להרגיש תחושת חוסר אונים
שמחר זה לא ישתנה
בין הכדורים
הזמן נעצר
ואז ממשיך בסצנה אחרת
אני לא זוכר מה התפקיד שלי
פעם מישהו שמחייך
פעם מישהו ששואל, למה זה טוב לעזאזל
מוחק שמות מהראש
מוחק פנים מהעיניים
לא יכול להתקרב לחיבוק
אני כול כך רחוק
שאין סיכוי שאגיע אי פעם
רציתי לעוף מן הבניין הכי גבוה בעיר
לראות איך זה שהאדמה, מצליחה לסדר את האנשים
לפי המבטים
מחפש את זוג העיניים שייקחו אותי
כמו ילד קטן, שזקוק לאימו
אני מוחק עוד חלום
ושוב מתרחק הגוף מהקירבה
אני שוב לבד
זה תמיד בא ביחד
עם תחושה של צער
תמיד זה בא עם כדורים שמתנגשים ביניהם
הייתי רוצה להיות זה שמזיז את הכלים
בלי לפחד שהם יפלו לי מהיד
מוחק שמות מהראש
אין בהם עוד צורך
מוחק פנים, הם מחקו אותי קודם
כמה שירים אפשר לכתוב על בדידות
הם לוקחים את הזמן להפיג אותה
אז מוותר ונכנע
שוב אני לבד
מוריד את החולצה, מביט על הגוף
משהו ממני רוצה לקום ולעזוב
אבל הוא לא יכול
אז הוא נשאר לראות
איך אני רוצח אותו לאט
ואותי אני מוחק
מכול הרצונות.
